על הרצח האכזרי של עלי דוואבשה בכפר דומה בידי המטורפים המנוולים מקרב בני עמנו אין לי מה להוסיף - הכל כבר ניכתב וברקע שירו של ביאליק "נקמת דם ילד קטן" הוא לא כתב נקמת דם ילד יהודי קטן אלא סתם ילד קטן. בנושא אין לי מה לחדש אלא להשאר מזועזע וחסר מילים
---------------------
אעבור ליום יום הבנאלי אצלנו - לאומנות המיוחדת שפיתחנו בהצלחה -אומנות הקיטור. הרי ברור שתל אביב צריכה מערכתת להסעת המונים כמו כל מטרופולין בעולם. אפשר לדבר בצורך במערכת כזו מכאן עד הודעה חדשה, החל מפקקים, עליית ערך הנכסים, הזרקת סטרואידים לעסקים ואפשרות להגביה עוד יותר את הבניה, סך הכל תל אביב היא עיר נמוכה בעיקר כי עורקי התחבורה שלה לא יכולים להזין ולכלכל עיר גבוה שבה על כל דונם לא גרים 30 בני אדם בממוצע אלא 100 ויותר. יש למערכת תחבורה המונית השפעה עצומה וקשה לדמיין עיר מערבית כל שהיא גדולה ללא מערכת כזו . אם יש על מה לקטר ולהתלונן זה שמערכת כזו לא קיימת בתל אביב לפחות 50 שנה - אז ב 1965 זה היה הרבה יותר קל לבנות ולהקים אותה ותל אביב הייתה ניראית אחרת לגמרי היום. אבל זה חלב שנישפך.
אני לא מאמין שיש משהו בעולם שיכול להקים מערכת הסעה המונית מאפס גמור (אם נתעלם מקטע הרכבת מהאוניברסיטה עד תחנת ההגנה ) ללא הםרעה לעסקים, ללא רעש, ללא פקקים כך סתם נקום בוקר אחד והנה רכבת קלה, חלקה תחתית ורובה עילית, שמחברת את כל מוקדי העסקים, הבילוי והמגורים ביחד לטובת כולם. חלק מהעסקים יפגעו, כולם יפוצו, אולי לא מספיק, כל העסקים ישגשגו ויפרחו וערכם יעלה לשמיים כשהפרויקט יסתיים. אפשר כמובן להוכיח שאפשר קצת אחרת, אולי לצמצם את תופעות הלוואי פה ושם אבל איש מאמני הקיטור לא הציע משהו חליפי רציני אלא להישאר במצב הקיים.
במצב הזה שלתל אביב מחכה תקופה של תוהו ובוהו רציני הצורה הטובה ביותר לצמצםאת המהומה זה להתגייס כאיש אחד לקצר אותה, השרים צריכים להתגייס אישית להתמודד עם חסמים בירוקרטיים בין אם זה בעיות בטיחות, הערכות נזק ופיצוי, קצב העבודה וכל מה שאפשר להעלות על הדעת. כבר ראיתי שהשרים גילעד ארדן, בכובעו כשר לביטחון פנים, וישראל כץ כשר התחבורה התקוטטו בינהם וכבר גרמו לאיזה עיקוב בביצוע - יתחילו בו זמנית ב 3 נקודות במקום בשש נקודות. אם יש משהו שמדאיג זה לא העכברושים (גימיק מצויין ופרנסה בשפע למדבירים ) אלא ההתגייסות הכללית להרמת הפרוקיט הכי מהר והכי יעיל שאפשר. קצת חוסר אחריות מצד שר נוגע בדבר תגרום לתושבי תל אביב סבל הגדול בהרבה מכל עוצמת העכברושים ביחד ולחוד.
האיום השני על המיזם הוא היציבות הפוליטית - רק תארו לכם בחירות בעוד שנה וחצי, שר תחבורה חדש שרוצה "להוכיח רצינות" ודבר ראשון יעצור את הפרויקט "כדי ללמוד אותו" וכי דעתו לא נוחה מכל מיני הסכמות וסידורים שהביאו לביצוע הפרויקט. נשמע אולי הזוי אבל קרה יותר מפעם במקומותתינו. ב 2006 מונה השר מאיר שיטרית לשר השיכון. שהחליף את זאב בוים שהחליף את בוזי הרצוג. בקיצור משנת 2000 עד 2006 היו בישראל 8 שרי שיכון. למאיר שיטרית היו הסתייגויות עינייניות מהשימוש באדמות מדינה או קק"ל בקיבוצים ובמושבים לצורך ההרחבות שניבנו בהן. לדעתו אפשר היה לעשות אחרת ויותר טוב ואולי בהיבט הזה הוא אפילו צדק. בכניסתו לתפקיד בתחילת מאי 2006 אחת ההוראות הראשונות שלו הייתה "להקפיא" את ההרחבות עד לימוד הנושא והצגת חלופות. חלק מההרחבות היו בשלבי תיכנון ובחלק עדיין לא החלה מכירת הדירות אך בהרחבות רבות היו כבר, בהיקף ארצי, מעל ל 1000 משפחות שרכשו בתים, התחייבו לתשלומים, מחרו דירות קודמות ונישארו תקועים באמצע בלי פיצויים ובלי כתובת - סתם עיניין של יציבות והמשכיות פוליטית . העיקוב הממוצע היה כשנה וחצי למרות שהשר עצמו כיהן רק שנה והוחלף בשר שקדם לו. חברות קבלניות שהיו באמצע פרויקט רובן או שפרשו ממנו או שניקלעו לפשיטת רגל - חלק מההרחבות התקדמו ניבנו ושיגשגו, חלק נישארו עד היום כמגרשי בניה בלתי גמורים כי סתם החליפו שר - זה יכול לקרות גם ברכבת הקלה בתל אביב - הייתי מהמר שזה כמעט בטוח יקרה - אז במקום לקטר על הרעש והעכברושים יש כבר היום לבנות דעת קהל ומחויבות פוליטית לעשות הכל לסיום מהיר של הפרויקט - הריב בין גילעד ארדן וישראל כץ מטריד אותי יותר מכל דבר אחר בקשר לפרויקט והפוליטיקה, לא הבירוקרטיה, הם החסם הגדול של פרויקטים ארוכי טווח (מתווה הגז לדוגמא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה