
מצד שני הרשימה הערבית המאוחדת מקצינה את העימות עם מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. עו"ד איימן עודה, ראש הרשימה, ריכז בוועדת המעקב של ערביי ישראל את המאבק בשרות הלאומי. השרות הלאומי נחשב אצל חלק מערביי ישראל כהסכמה והשלמה עם הנורמליזציה של ערביי ישראל במדינה יהודית. ההנהגה הפוליטית רואה בשרות הלאומי תחילתו של תהליך שיפריד, כפי שקורה בפועל לאט אבל בטוח, בין העם הפלשתיני באשר הוא לבין ערביי ישראל ומתן לגיטמציה לעצם קיומה, משילותה וזהותה של המדינה. במילים אחרות איימן עודה, שמרבה להתלונן על חוסר שיוויון וחוסר יחס לערביי ישראל, עסק בבניית חומות בין המיעוט הערבי לרוב היהודי ובשלילת הנורמליזציה. הוא עצמו התבטא במסע הבחירות שכשהוא מדבר על שיוויון לערביי ישראל הוא לא מדבר רק על שיוויון אזרחי אישי אלא על שיוויון לאומי - על זכויות לאומיות לערביי ישראל. הרשימה המשותפת מאחדת לאומיים ערביים, איסלאמיסטים על לאומיים וקומוניסטים, לכאורה בעד שיוויון יהודי ערבי, שאין להן מכנה משותף אמיתי , סביב המכנה היחיד שיכול להחזיק אותם ביחד, שלילת הלאומיות היהודית בארץ ישראל, שלילת הלגיטימציה של ישראל ושלילת הנורמליזציה עם ישראל בישראל. אותה שלילה שהביאה את הרשימה לפסול הסכם עודפים עם רשימה "ציונית" כמו מר"ץ למשל.
הסקרים במיגזר הערבי לוקים בחסר רב כי הסיכוי שערבי יחשוף את כוונתו האמיתית בקלפי בטלפון למראיין זר שואף לאפס מוחלט. לכן מה שמסקרן אותי במיגזר הערבי מה יגבר בבחירות - מגמות ההתבדלות וההקצנה הלאומית הערבית בישראל או מגמת ה"נורמליזציה" והרצון להיות חלק מהחברה הישראלית - אמת המיבחן היא 11 מנדטים. מעל פרושה נצחון לבדלנות וללאומיות 11 ומטה נצחון לשילוב ולישראליות.

רק לפני 4 שנים התאחד העולם להפיל עריץ סוטה מין ואונס קטינות מלוב - מועמר קדאפי - העריץ סולק בלינץ אכזרי והלובים ממשיכים להרוג אחד את השני בהתלהבות כשנשק לובי ממאגרי הענק של הצבא מצית מלחמות בתת הסהרה ולוב עצמה הפכה גשר קפיצה לכל מדוכאי אפריקה, בעיקר המוסלמים שבהם, ישר לתוך אירופה הדועכת מיום ליום בקצב גובר. נורא ככל שהיה מסתבר שמועמר קדאפי היה האלטרנטיבה השפויה והטובה ביותר האפשרית נוכח הנסיבות. עוד סולקו עבדאללה צלאח מתימן, שהפכה בינתיים לשתי מדינות במלחמה אכזרית בינהן, נורי אל-מאליכי מעיראק שארצו הפכה לשדה קרב בין האסלאם הסוני לשיעי - כבר לא בין עיראק לדאע"ש, חוסני מובארק ממצרים שמנסה כעת להתעשת כשהיא חוזרת לימי מובארק. רק בתוניס התגלה שהייתה אלטרנטיבה טובה יותר לעריץ המודח זיין אל עבאדין בן עלי - רק שם אכן מתפתחת דמוקרטיה ולא מלחמת דת ומרחץ דמים.
מה חושב לעצמו אביגדור ליברמן כשהוא מאשים שלא הפילו את שילטון החמאס בעזה וכשהוא מבטיח כן להפיל את החמאס - הרי עזה היא לא תוניס - היא הרבה יותר דומה ללוב, סוריה, עיראק, תימן וסיני. האם אביגדור ליברמן לא למד מההיסטוריה סביבנו, לא מלפני אלף שנה אלא מהשנים האחרונות ממש, שהמציאות הגרועה היא לפעמים גן עדן לעומת האלטרנטיבה שהחיים מציעים. היום אפשר להגיד שהמיגדלור היחיד במעורבות האמריקאית במזה"ת היה זה של ג'ורג' בוש האב - האיש שאולי הבין שאין במזה"ת אלטרנטיבות רצויות והבחירה היא בין אסון לגהנום. אישית אני חושב שאם יש משהו שמסוגל לשלוט ולמשול באופן אפקטיבי במה"ת הוא נכס רב ערך לעת הזו (זה כולל את החמאס בעזה, אבו מאזן ברמאללה, בשאר אסאד בדמשק ונוספים).
אישית אני מאחל לאביגדור ליברמן הזגזגן שיעלם מהמפה הפוליטית כי אין לו בעצם מה להגיד..

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה