המשקל החרדי

כרגע התפרקות ש"ס היא האיום הגדול ביותר על עתידו של נתניהו כראש ממשלה. גוש של קרוב ל 40 חברי כנסת (כרגע 37) של הבית היהודי והליכוד וגוש של 16 חברי כנסת חרדים מספיק כדי למנוע כל הרכבה של קואליציה אחרת זולת בראשות הליכוד. בסרט הזה כבר היינו כשציפי ליבני בראשות קדימה קיבלה בבחירות פברואר 2009 28 מנדטים ועמדה בראש הסיעה הגדולה ביותר ולמרות זאת ביבי עם 27 מנדטים הרכיב ממשלה, בעיקר כי החרדים היו איתו וציפי נגדם.

יש כרגע סיכוי ממשי ששני הפלגים של ש"ס לא יעברו את אחוז החסימה. גם אם, במיקרה הטוב, רק אחת תעבור את אחוז החסימה עם חמש מנדטים הגוש החרדי יקטן לכדי 12-13 מנדטים וגודלו ישפיע מאד על יציבות הקואליציה העתידית.  

יתר על כן יש 'טבו' חרדי על יאיר לפיד וחשדנות קשה כלפי ציפי ליבני. החרדים הם לא קול נייד פתוח למיקוח קואליציוני לכל המרבה במחיר אלא קול 'מקובע' במחנה הימין (למרות שיש בו פלגים מתונים ויוניים מבחינה מדינית). הרי יש מוזרות רבה ולגיטימיות מועטה לקואליציה שמאגדת חרדים עם מר"ץ וציפי ליבני.

מכאן שלושה לקחים - הראשון מפלגה שרואה את עצמה כאלטרנטיבה לשילטון חייבת, אסטרטגית, לקיים דיאלוג עם החרדים ולא להחרים אותם. החרמת החרדים יכולה להניב רווח טקטי למערכת בחירות אחת ומבוי סתום אסטרטגי להמשך. לקח שני - אין חשיבות גדולה לסקרים האם האיחוד כחלון-לפיד מקבל יותר מהליכוד או האיחוד ציפי-הרצוג. הבחירות יוכרעו לפי גודל הגוש החרדי וכרגע הוא מפוצל מתמיד. לקח שלישי - כל עוד הפוליטיקה הישראלית נישלטת על ידי "הסכסוך" עם הפלשתינים היא גם תישלט על ידי מונופול הכוח החרדי.

לקח אישי שלי - ה"שוחד" לחרדים הוא בסוף הצורה הזולה ביותר להניע את המשק. במחיר כמה מיליארדים קונים שקט תעשייתי, מדיני וכלכלי, ובסיס פוליטי להתנהלות כלכלית יציבה בשאר תחומי המשק.  יאיר לפיד הכניס את החרדים למצוקה גדולה אבל את המשק כולו למצוקה עוד יותר גדולה.  בכלל ההנחה שהחרדים הם ריחיים למשק קרסה כי יציבות פוליטית היא נכס כלכלי שאי אפשר להמעיט בערכו. המפתח ליציבות פוליטית בישראל הוא לא "חוק המשילות" המגוחך אלא השותפות החרדית.  

* התזוזה הטקטונית - הפרק הבא

המשבר הכלכלי ברוסיה היה בלתי נימנע מרגע שמחירי הנפט צנחו ב 45%. אבל, כרגיל, לכל משבר יש גם תוצאות בלתי צפויות. בביקורו אתמול בתורכיה, בארמונו החדש והמפואר של ארדואן באנקרה, הגדיר פוטין את ארדואן "איש קשוח" ביחסו לאירופה. יש לרוסיה ותורכיה המון מחלוקות סביב משטרו של אסאד בסוריה וסביב התמיכה בדאע"ש אבל הם מוצאים מכנה משותף בעימות מול אירופה.  שניהם, יחד עם סין, רואים באירופה גוף יהיר ומתנשא שמנסה להכתיב את תפישותיו לאחרים, בעיקר את הערכים הדמוקרטיים וההגדרות המדיניות. פוטין כבר חתם על חוזה ענק לאספקת אנרגיה לסין, טוב לנו כי זה מקטין את התלות הסינית בדלק ערבי, הזמין, בעיקבות הפריצה הממוחשבת למחשבי סוני שכניראה בוצעה על ידי צפון קוריאה, את נשיא צפון קוריאה לביקור במוסקבה, לאחרונה חתמה רוסיה על הסכם לבניית עשרות כורים גרעיניים עם איראן.  מדינות ה BRICS, ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה חתמו לפני כחצי שנה ברוסיה על הסכם להקמת בנק בינ"ל משותף להשקעות שיתחרה בבנק העולמי שלמעשה נישלט על ידי ארה"ב ואירופה.

לכן רוסיה כעת במשבר כלכלי אדיר אבל היא גם מובילה ומגבשת סדר יום עולמי חדש, ברית המקופחות אני קורא לה, ברית שמאתגרת את השליטה המערבית על סדר היום והתקינות הפוליטית של העולם. לברית הזאת יש כבר לווינים כמו אינדונזיה, כוח עולה במיזרח אסיה, תורכיה ואיראן בעמדת המתנה- לברית הזאת יש שליטה על מקורות אנרגיה עצומים, על יצרנות טכנולוגית, סין והודו לדוגמא, יש לה שווקי ענק ונחישות לערער את הדומיננטיות של המערב שסין מגדירה כ"מתנשאת ויהירה". סין היא כבר הכלכלה המובילה בעולם, הודו אחת מחמשת הכלכלות הגדולות ושניהן בצמיחה ולא בדעיכה. לא הייתי ממהר להספיד את רוסיה של פוטין וכן הייתי מתארגן לעולם דו-קוטבי המשתנה.