יש במדינה כעת כמה מיזמי תשתית שיכולים לשנות את המדינה מהקצה לקצה, לטובה, ולהקפיץ את ישראל לאחת מעשרת המדינות העשירות בעולם לנפש; א. פרויקט פיתוח שדות הגז ומשק האנרגיה בים התיכון: ב. קו הרכבת אילת-אשדוד שבצד הגז ישדרג את מעמדה של ישראל כמדינת מעבר לסחורות ושרותים בקנה מידה עולמי. לראיה המעורבות הסינית במיזם וההתעניינות הגדלה של הודו: ג. מיזם רכבת העמק שיכול לשמש כעורק מרכזי ליצוא ויבוא של סחורות ושרותים מאירופה לחלק גדול מהעולם הערבי, כבר היום נעשה בתוואי שימוש נירחב, במיגבלות המלחמות המקומיות, למעבר סחורות מתורכיה ודרום אירופה לירדן ועיראק ולהיפך. יש לקו רכבת העמק פוטנציאל כלכלי ענק כשיתייצב המצב במזרח התיכון ופוטנציאל מדיני עצום לייצר שיתוף פעולה כלכלי למרות המחלוקות המדיניות.
אבל הפרויקט הגדול והחשוב מכולם הוא העתקת מרכז הכובד של צה"ל ממרכז הארץ הצפוף לנגב. המעבר יצור פריסת אוכלוסין בריאה יותר במדינת ישראל. במרכז יתפנו שפע של קרקעות שהיו בשימוש מערכת הביטחון. השילוב שבין העתקת אלפי תושבים לנגב ושטח גדול מתפנה ישפיעו על ירידה משמעותית במחירי הדירות והנדל"ן בעיקר במרכז אבל גם בכל הארץ. מתוכננות ערים חדשות בנגב שבצד עצם הקמתן יתנו גם תשובה להשתלטות הבדואית על קרקעות המדינה, יחזקו את הנוכחות האזרחית בגבול הארוך עם מצרים והפיתוי שאפשר יהיה לחסל את ישראל בפצצת אטום אחת במרכזה יקטן. ההשקעה בתשתיות, בניה וטכנולוגיה תקפיץ את התל"ג הישראלי לגבהים חדשים. כרגע המיזם הענקי מקרטע בעצלתיים תוך מחלוקת בלתי פוסקת בין שר הביטחון לשר האוצר.
שר האוצר עסוק כולו בלעדית ב"כאן ועכשיו". הוזלה מיידית של מחירי הדיור וחוק "מע"מ 0", תוכנית לפיקוח על מחירי ההשכרה לדיור שהשפעתה העיקרית היא במרחב מרכז וצפון תל אביב או העלאת שכר המינימום, שלהבדיל משתי התוכניות הקודמות, מוצדקת לחלוטין ועושה צדק חברתי אבל לא מעצבת את הכלכלה העתידית של מדינת ישראל. ברור לי שפוליטיקאי לא יכול להתעלם מהפופוליזם ולא לנסות לתת תשובות ל"כאן ועכשיו" אבל פוליטיקאי אחראי צריך גם לעסוק ב"מחר" בשאלה איך תראה כלכלת ישראל בעוד 20 שנה. כשאני כותב "לעסוק" אני מתכוון לקדם בתקציבי עתק פרויקטים שפרותיהם יהיו בדורות הבאים - להצדיק את מצוקת ה"עכשיו" בצרכי העתיד ואם צריך לחולל סביב מיזמי העתיד גם משברים פוליטיים, למשל מול משרד הביטחון. אפשר לסלוח לו לו העלאת יעד הגירעון נועדה להקפיץ את הצמיחה מחר ולהעתיק את מרכז הכובד של המדינה דרומה - לבקעת באר שבע אי אפשר לסלוח שהגרעון, למעשה הלוואה מהעתיד, נועדה כולה לצרכי ההווה והזנחת העתיד.
לא שמעתי בשפע הראיונות וההתבטאויות של שר האוצר יאיר לפיד אפילו בדל התייחסות לנושא מעבר צה"ל לנגב שאין חשוב ממנו לא רק לביטחון ישראל אלא גם לכלכלת ישראל. בכלל לא שמעתי ממנו איזה חזון איך הוא רואה את כלכלת ישראל בעוד 20 שנה - אני מתחיל להאמין שהוא לא חושב עד שם.
* שלא לשמו
בנאומו בפני נציגי הליגה הערבית בקהיר, ביום שבת 29/11/2014, הצהיר אבו מאזן שהוא מוכן שהפלשתינים יכירו ב"מדינת ישראל" אך הוא לא מוכן בשום פנים ואופן להכיר ב"מדינה יהודית" - עמדתו העיקבית מאז ומתמיד. ברור שהעמדה הזו היא מכשול קשה לכל הסדר כי בלי הכרה פלשתינית במדינת הלאום של היהודים לא יכול להיות "סוף הסכסוך".
חוק הלאום, אם אך ינוסח נכון ויהיה המשך ישיר למגילת העצמאות, יכול להיות אותו פתרון יצירתי שגם השמאל היה צריך לשאוף אליו. מתוך הנחה שזה בלתי אפשרי להוציא מהפלשתינים הכרה ב"יהדותה" של ישראל הרי הגדרה עצמית חקוקה של ישראל את עצמה כמדינת לאום יהודית והכרה פלשתינית במדינת ישראל כפי שהיא כעובדה קיימת יכולות לרבע את המעגל לפחות בנקודה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה