שם באמריקה וגם אצלנו.

ממשל אובאמה עומד בפני גל ביקורת גואה מתוך המחנה שלו על מדיניותו כלפי ישראל.  ב 24/05/2014 פרסם אהרון מילר, יהודי אמריקאי מקורב לאגף המתון של המפלגה הרפובליקנית  ומי שהיה מעורב כיועץ בכל תהליכי השלום בין ישראל לפלשתינים חוץ מהאחרון שבהם, תהליך קרי, מאמר בוושינגטון פוסט (פורסם גם ביום שישי האחרון במוסף לשבת של מעריב בעיברית) שבו, בשורה התחתונה, הוא האשים ש"קרי הלך לאיבוד בתוך הלך רוח של "אני יכול" והראה מה קורה לתהליך כשאתה רואה את העולם כמו שאתה רוצה לראות אותו, ולא כפי שהוא באמת" - בקיצור שהוא היה אבססיבי.  המאמר לכשעצמו לא זכה להדים בארה"ב.

ביום שישי האחרון התפרסם מאמר בניו יורק טיימס, השופר המובהק ביותר בתקשורת האמריקאית של ממשל אובאמה בכלל ושל אובאמה אישית,  שמזהיר את ממשל אובאמה מחיבוק מהיר מדי עם ממשלת "האחדות" הפלשתינית שעשויה, כך העיתון, להתגלגל במהירות להכרה מעשית בחמאס - ארגון טרור לפי כל ההגדרות בארה"ב - זאת לאחר שהבשורה היחידה מנאומו של נשיא אובאמה בווסט-פוינט ב 28/05/2014, נאום שבו הציג את מדיניות החוץ של הממשל לשנתיים הקרובות, הייתה התחייבות להלחם ולסיע לאלו הנלחמים בטרור האסלאמי העולמי.  בקיצור העיתון שנהג באובססיביות לקלס ולשבח את משטר אובאמה ולא הפסיק להטיל דופי בנתניהו (נהג שיכור בירושלים) מצא פתאום שיש מההיגיון בטיעוניו של ביבי. תארו לכם את ידיעות אחרונות מפרסם מאמר מרכזי לא על עליבותו של נתניהו אלא דווקא על כך שהוא אולי צודק. אין ספק העיתון, תומך וותיק בשמאל האמריקאי, מתחיל להבין שתמיכה עיוורת בממשל אובאמה תרחיק ממנו קוראים ותרחיק דמוקרטים נלהבים מהקונגרס בבחירות אמצע התקופה הצפויו לנובמבר 2014. אם הדמוקרטים יאבדו את האחיזה שלהם בסנט, הקונגרס כבר בידי ברפובליקנים ממילא, כי אז צפויים לארה"ב שנתיים של קיפאון ממשלי והמשך ההתדרדרות במעמדה של ארה"ב בכלכלה ובמדיניות העולמית.

עוד זה יוצא וזה בא. הילארי קלינטון החלה במסע הפרסום לספרה החדש "בחירות קשות" - הספר הוא התקפה על מדיניות החוץ של אובאמה בהקשר להקפאה מ 2009, שלטענתה הקשיחה את אבו מאזן, למעורבות במלחמה בסוריה - לטענתה ארה"ב הייתה צריכה לחמש את האופוזיציה כבר בהתחלה כשעוד הייתה לאומית ולא להפקיר את המאבק במשטר אסאד לגורמי אל קאעידה ונספחיו, ולהפקרתו של חוסני מובארק בתחילת 2011, שהדביקה לארה"ב תווית של "בוגדנית לעת צרה" - כמובן שכמו אהרון מילר היא לא באה בידיים נקיות - היא הייתה שרת החוץ והמוציאה לפועל של מדיניות שלרובה, כך לטענתה, התנגדה נחרצות. אני מניח שעוד יבואו איתה בחשבון במערכת הבחירות לנשיאות ב 2016. מה שחשוב זה גל הביקורת, דווקא מהמחנה הדמוקרטי, הצורך הנואש להתרחק ולהתנתק ממשל אובאמה וההתפקחות, דווקא בין התומכים, מהאסון המדיני שניקרה ג'ון קרי שמונה לתפקידו על ידי הנשיא ושמדביק את הנשיא בכישלונותיו.  באווירה הזו ברור שחופש הפעולה של הממשל מול הקונגרס נפגע וכך גם הלהיטות של קרי לבוא בחשבון עם ישראל. ברור שהממשל ימשיך לעבוד עם ממשלת האחדות הפלשתינית אבל תחת ביקורת חשדנית במיוחד של הקונגרס, אפשר לסכם שמבחן הזוגיות אבו מאזן - קרי עוד לפניהם והחותנת (הקונגרס) נכנסת להם לתחתונים.

* פואד

מכל המועמדים לנשיאות פואד בן אליעזר היה הפחות ראוי. לפואד בן אליעזר יש מניית בכורה בהפיכת מפלגת העבודה, שפעם הייתה לה שכבה ציבורית רחבה ותומכת, לתאגיד של קבלני קולות בסגנון ויצמן שירי ולהמלכתו מחדש של אהוד ברק על מפלגת העבודה. כנראה שחוץ מאהוד ברק עצמו פואד בן אליעזר הוא הקבלן והאחראי הראשי שמפלגת העבודה התרסקה לשוליים של המפה הפוליטית. תשאלו את פואד, המעכר הגדול עם הקשרים לכולם, בעיקר לחמולות ענק במגזר הערבי והדרוזי. אם אתם רוצים לדעת למה מפלגת העבודה התרסקה לא צריך להסתכל עד אהוד ברק – מספיק להסתכל אל פואד. האיש שחיסל בשיטתיות כל כך הרבה פוליטיקאים, המליך אחרים והפך את הדמוקרטיה המפלגתית למפקד ארגזים, מתלונן, עם דמעות תנין, ש"עשו לי סיכול ממוקד" - מה באמת ???

* מחדשות החרם

* חברת אבטחה בריטית S4G  "ניכנעה" לזעם מקצת בעלי המניות שלה והודיעה שהיא תפסיק את פעילותה בארץ -זה כמובן זכה לכמה כותרות בארץ. אין לי מושג מה היקף פעילותה בארץ אבל S4G הודיעה שהיא תפסיק את פעילותה רק בעוד 3 שנים, לאחר שהחוזים הקיימים יפוגו. משום מה יש לי תחושה שבעוד 3 שנים, כמו שאומרים "אלוהים גדול".

* צבא שוויצריה חתם השבוע עיסקה של כמה מאות מיליוני דולרים לרכישת מל"טים מהתעשיה האווירית.

*צבא זר חתם עיסקה של חצי מיליארד דולר לרכישת טנקי מרכבה סימן 4 מישראל (ההימור שלי הודו או דרום קוריאה).

* היום יגיע לארץ חוזה מנואל בארוסו, נציב האיחוד האירופי למדע וטכנולוגיה, לחתום עם ממשלת ישראל על שילובה בתוכנית המחקר האירופית "אופק 2020" בהיקף של $72 מיליארד לשש השנים הקרובות. חלקה של ישראל במימון הקרן קצת מעל למיליארד $ וגם על פי הערכות מינימליות היא צפויה לזכות במענקי מחקר של 2 מיליארד $. אני מניח שיש כמה סעיפים שמלבינים או מחריגים את פעילות ישראל מעבר לקו הירוק בצורה שישראל יכולה לחיות עם זה ואפילו בנוחות. זוכרים את ג'ון קרי מאיים על ישראל ב"חרם על סטרואידים", כמעט לפני שנה ומיד בצמוד ההכרזה שקרן המחקר "אופק 2020" עלולה לא לשתף את ישראל בגלל אחיזתה בשטחים. גם האירופים הנואשים מתחילים להבין שהמחקר הישראלי חשוב להם לא פחות מאשר לנו ושהם, אולי, מענישים את ישראל אבל גם את עצמם. אגב עד היום לא היה לידיעה אזכור בתקשורת הישראלית וגם היום זה ממש בשוליים - איום החרם תפס, אז באוגוסט 2013, את כל הכותרות (אני מצאתי התייחסות  לחתימה דווקא באל ג'זירה כבר לפני שבוע ובתקשורת האירופית ביומיים האחרונים).