שר הרווחה הנוכחי ח"כ מאיר כהו מ'יש עתיד' הוא לדעתי תקלה במדיניות הרווחה. מכל העולה עד כה הפתרון שלו לכל בעיות הרווחה זה "תנו עוד כסף". במיקרה של ציידת הנערים מקריית גת הוא הפנה אצבע מאשימה לכולם, לכל המעורבים רק כמובן לא בעיקר לעצמו ולמשרד שבראשותו.
בכל העולם ברור שמדיניות רווחה היא לא פעם זרז לעוני, מפתחת תלות בתקציבי המדינה, מנטליות ה"מגיע לי" ומדכאת את המוטיבציה לצאת ממעגל העוני ולהצטרף לשוק העבודה. הרי בדרך כלל האלטרנטיבה הראשונית למי שזקוק לרווחה, בדרך כלל אבל לא תמיד, אינה משכורת של השליש העליון אלא משכורת של שכר מינימום ואולי קצת יותר. העליה במדרגות השכר היא שאלה של זמן, מוטיבציה וכישורים. לכן מדיניות רווחה נכונה צריכה לעודד יציאה לעבודה ולספק את מסגרת הזמן, למשל קיצבה לזמן מוגבל, את המוטיבציה למשל על ידי השלמה לשכר המינימום ואת הכישורים, למשל על ידי הכשרות מיקצועיות ועידוד מעבידים או, הרבה יותר חשוב, השקעה בחינוך הדור השני להישגים וליכולת מיקצועית. ככלל עדיף שמי שזקוק לרווחה ומסוגל לעבוד יצא אפילו לעבודות יזומות על ידי הממשלה ולא יזכה בכסף חינם עבור ישיבה בבית. יתכן שהעבודות היזומות יקרות יותר לתקציב המדינה אבל, בטווח הארוך, כסף חינם מעודד בטלה מתמשכת, מתמרץ לא לצאת לעבודה נוכח האלטרנטיבות ולעתים קרובות מייצר דור שני של נזקקי רווחה. כל האמור לעיל לא מתייחס לבעיות של בריאות ונכות או למצבים סוציאלים חריגים. ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אמר פעם בהתייחס למדיניות הרווחה בבריטניה שיצרה דורות של נזקקי רווחה, שכונות ותת תרבות של נזקקי רווחה - "אל תתנו להם דגים - תנו להם חכה". חלק מהבעיות הכלכליות של אירופה נובע מרמת תקציבי הרווחה שמהווה נטל על התקציב מצד אחד ומעודדת, בעיקר צעירים, לא למהר להצטרף לשוק העבודה.
בעבר כבר כתבתי כאן שחלק מהתנאים לתקציבי סיוע ורווחה מהביטוח הלאומי, למשל לאמהות חד הוריות או לזכאיות לדמי מזונות, הוא הדבקות בעוני ובמצוקה כי הביטוח הלאומי שולל מיד, למשל, קצבאות מאמהות עובדות שרוכשות רכב כדי לעמוד במטלות היום בין עבודה וילדים. תשלום מזונות תלוי בנכונות האם לחיות בתנאים מחפירים כי כל עליה ברמת החיים שוללת מיד את הזכאות למזונות מהביטוח הלאומי - לא מדובר בביטוח הלאומי בסיוע לצאת מהמצוקה אלא בהנצחה טוטאלית של המצוקה.
במה דברים אמורים - במסקנות הוועדה למלחמה בעוני שבשורה התחתונה רוצה עוד כסף לתת יותר למצוקה ומכל הידוע לי לא מציע שום דרך לצאת מהמצוקה - בלשונו של טוני בלייר מציע לחלק יותר דגים אבל מסלקת את החכות. אני בכלל לא מתייחס ברצינות לוועדה ממשלתית כל שהיא שבסוף החוכמה שלה מתבטאת בלתת יותר תקציב. לא איך להוציא את הכסף אלא איך להוציא יותר כסף.
שר האוצר יאיר לפיד שקוע במעמד הביניים המתרסק - שר הרווחה מאותה המפלגה שקוע בלרסק את נזקקי הרווחה, את הדור הזה ואת הדור הבא. הייתי מצפה מהוועדה למלחמה בעוני שתציע כיצד ללמד אנשים להשתמש בחכות ולא כיצד לאכול יותר דגים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה