יש בעולם מדינות "בולענים". מדינות שכל המגיע לקירבתן, עובר לידן ונוגע בהן במיקרה הטוב ניכווה קשה, במיקרה הרע פשוט ניבלע בבולען. מדינה מובהקת כזו היא ה"לא מדינה" אפגניסטן. מאז אלכסנדר מוקדון ב 320 לפני הספירה ועד היום ניסו אימפריות עולמיות אדירות להשתלט על אפגניסטן. כל אחת בתורה האמינה שהעליונות הצבאית, הסדר, המישמעת והשיטה ינצחו את החברה שהמאפיין אותה שכולם לוחמים בכולם כל הזמן. כולם טעו לחשוב שאפגניסטן מחפשת שלום ויציבות כלכלית בעוד שהמילחמה היא אורח חיים והחוק הוא חוק הג'ונגל. לכל מעצמה יש רגע של חישובי עלות/תועלת לאפגניסטנים אין והם תמיד ילחמו כשיגרת חיים - רצוי באויב זר וכופר אבל אם אין כזה אז במי ששולט בנתיבי החשיש או בשבט השני שאיתו יש מלחמה קבועה "מימי קייס וימן" (ביטוי בערבית למילחמת שבטים קבועה שאיש אינו זוכר את סיבותיה והיא מזינה את עצמה בשינאה). לאחרונה אפילו ארה"ב כמעט וניבלעה בטרם החליטה לברוח משם בעור שיניה כוויה קשה.
מדינה דומה אחרת היא קונגו באפריקה שלא כל כך מעסיקה את המעצמות אבל בולעת כל מי שמיתעסק איתה. באזורנו היה בולען גדול - המדינה הקטנה לבנון שאיש לא הצליח לרסן , לשלוט או לנתב ושלבסוף כולם ברחו ממנה. מי שרצה שלום ברח מלבנון. היום מי שרוצה שלום שיברח מהלבנט.
עיראק וסוריה נחשבו פעם סמל ליציבות הערבית האזורית. את עיראק פירקו האמריקאים כבר מזמן, סוריה מתפרקת לבד. היום סוריה הפכה לבולען החדש של העולם. כמו כל "חור שחור" היא שואבת אליה את כל מופרעי העולם, עורפי הראשים ושוחטי הילדים ואין אף מעצמה שיכולה לעשות סדר בסוריה אלא רק להיבלע בו. גם האיראנים, הפטרונים של אסאד, מגינים על נכסיהם בסוריה בלי להתיימר לשלוט בסוריה כולה או לפתור את הבעיה. הם משולים לפקיסטן, הפטרונית של שבטי הפשטונים באפגניסטן, שתמיד הייתה מעורבת באפגניסטן כדי לשמור על "החצר האחורית שלה" אבל מעולם לא התיימרה לפתור את הבעיה או באמת לשלוט על כל אפגניסטן.
הבעיה של ישראל היא שהבולען הסורי לא נימצא בקונגו או באפגניסטן אלא על גבולנו ממש. הקירבה היא בעיה ועדיין הבולען יכול לבלוע אותנו ברגע של חוסר תשומת לב. אין שיעים בגולן אלא יריביהם המרים מהעדה הסונית. אין שיעים בהר דוב אלא הסונים של חבל ערקוב הלבנוני (הכפרים שובא, שבעא, רשיא אל-פוחאר, אל-חברייה וחלתא המכונים גם "חמסת אל קורה" בעיברית חמשת הכפרים). התחממות הגבול באזורי החיכוך עם האוכלוסיה הסונית בלבנון ובסוריה יכולה להיות מזימה של החיזבאללה אבל גם, באותה המידה, פעולה של גורמי ג'יהאד ולא בשרות החיזבאללה כי הם אויבים בנפש. התגובה של צה"ל נגד מטרות של צבא סוריה, בעיקבות פציעתם של 4 חיילי צה"ל ממיטען ליד מג'דל שמס, הנאמן לבשאר אסאד הייתה, במיקרה הטוב, חפוזה מדי. אולי שכחנו שכרגע צבא אסאד ברמת הגולן, במקום שיש לו עדיין שליטה מסויימת, חוצץ בינינו לבין קבוצות ג'יהאדיסטיות, אנארכיסטיות, קיצוניות ומתאבדות. בגחמה מוזרה של ההיסטוריה נהרגים היום מאות לוחמי חיזבאללה במאבק נגד הג'יהאד העולמי המתרכז בסוריה. מה שלא יקרה בסוריה יקח לחיזבאללה שנים רבות מאד, לדעתי עשור במיקרה הטוב ביותר, כדי לחזור לאיים על ישראל. גל הפיגועים המתעצם נגד ישראל, שאנחנו משייכים אותו לפעולת נקמה של החיזבאללה יכול גם, באותה מידה ויותר, לשקף את עליית כוחו של הג'יהאד הסוני העולמי ממש על גבולנו הצפוני.
מה ישראל צריכה לעשות? - בהנחה שהמודיעין הישראלי מתחיל להבין את התמונה - להימנע מפעולות מתוקשרות עם פרופיל גבוהה ולהעדיף פעולה חשאית ממוקדת עם פרופיל מינימלי. כבר כתבתי כאן בעבר מספר פעמים שבמלחמה בטרור מבוזר, חסר ראש ואחריות במקום שאפשר להרעיל עדיף לוותר על הפיגיון, במקום שאפשר לידקור עם פיגיון עדיף לוותר על הצלף ועדיף הצלף על פגז הטנק או התותח וכולם עדיפים על פצצה ממטוס. אין ספק למשל שמותו המיסתורי ב 13/03/2014 של תאופיק מוחמד פאריג', מנהיג "לוחמי הגיהאד מאזור ירושלים", שהיה אחראי לפיגוע הדמים ליד אילת ב 08/18/2011 שבו נהרגו 8 ישראלים, מרתיע את הארגון יותר, הרבה יותר, מהפצצה אווירית על מוצבי הצבא המצרי או "עמדות טרור" בג'בל הילאל - מעוז הגיהאד בסיני. הדוגמאות הן, אגב, רבות מאד.
הדילמות קשות אבל תגובה אוטומטית של "הפצצת עמדות אויב" או "תקיפת יעדי טרור" ממחזרת דפוס פעולה ישן, חוזר על עצמו ומניב תוצאות מוגבלות. נכון - פעולה ממוקדת ו"מיסתורית" לוקחת זמן רב ולא עונה לדעת הקהל בישראל כאן ועכשיו אבל במיזרח התיכון "החיפזון מהשטן" ומי שניחפז עלול ליפול לבולען.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה