קל מאד להטיף לישראל לנהוג באחריות, בבגרות ולקחת סיכונים למען השלום. התנהגות מעצמות המערב, בהכללה אירופה בראשות גרמניה וארה"ב ביחס למשבר בקרים היא בדיוק ההיפך. חוסר בגרות, אחריות לקויה וסיכונים שאיש אינו מוכן לקחת.
אוקראינה, כפי שכתבתי כאן לאחרונה, היא מדינה כושלת, הפכפכה ולא יציבה. היא נתונה כרגע בגל של פסיכוזה לאומית. מדינה שאין לה דבר עם אווירת הליברליזם והסובלנות האירופית ושאין לה כלכלה משמעותית משלה - מדינה שיכולה להזיק לאיחוד האירופי אבל בטח לא ליתרום. אין שום סיבה לאיחוד האירופי להתערב בעוצמה כזו באוקראינה אלא החשש מפני "הדב הרוסי" שיבלע ללא התנגדות את אוקראינה, לאחר מכן יתסיס את המיעוטים הרוסיים הגדולים במדינות הכושלות ליטא, לטביה ואסטוניה, מדינות שסובלות מנטישת אוכלוסין המונית בדיוק כמו אוקראינה, ולבסוף תיפנה רוסיה לחדש את הלחץ על מולדבה, חבל ארץ רומני בבסיסו שיש בו מיעוט רוסי גדול ו"כוח שלום" רוסי שנמצא שם כדי "להגן" על המיעוט הרוסי. לכן מעדיפים באירופה לנהל את קרב הבלימה בקרים במקום באסטוניה או בקישינב (כן זו מפרעות קישניב ב 1903) בירת מולדבה.
החשש אכן מוצדק אבל היה צריך, לפחות לנסות, להגיע להבנה נירחבת עם רוסיה על שני נושאים שמטרדים את רוסיה. הנושא הראשון הוא התפשטות נאט"ו מזרחה. מבחינת רוסיה התבססות נאט"ו באזורים שהיו פעם בריה"מ גופא היא קו אדום והיא תילחם עליו באמצעות התססה של המיעוטים הרוסיים הגדולים הקשורים למסקבה. הנושא השני שחשוב לרוסיה הוא מתן ביטוי פוליטי והגנה למיעוטים הרוסיים בארצות שמניתי. נכון, דרושים החלטות קשות, יתכן ופה ושם יש צורך בשירטוטי גבול מחדש, אבל האם זה לא אירופה וארה"ב שמזכירים לנו בוקר וערב שהגיע הזמן "להחלטות קשות" - ההחלטות הקשות שלנו הן קיומיות לנו של אירופה וארה"ב קשורים למיצוב האסטרטגי וממש לא לעצם לקיום. בכלל רוסיה רחוקה מיכולת לאיים על כלכלת גרמניה או ארה"ב או על מעמדן הפוליטי .
בהעדר נכונות אפילו לרמוז לאופציה צבאית הכלי החביב התורן על כולם הוא "סנקציות כלכליות". כשמדובר בכל העולם מול איראן או דרום אפריקה זה יכול להשפיע כעבור שנים רבות. כשמדובר במדינה כמו רוסיה עם זכות ווטו במועצת הביטחון, חסינה מהחלטות בינ"ל מחייבות, עם שפע של מדינות לוויין שתלויות בה כמו הרפובליקות המרכז אסיאיתיות, עם שותפות אסטרטגית עם סין, שמשק האנרגיה האירופי תלוי בה ושיש ביכולתה להבעיר סיכסוכים ולשבש מהלכים דיפלומטיים בכל העולם מאיראן וסוריה עד אפגניסטן ופקיסטן, חרם כלכלי יכול להתגלות כחרב פיפיות. ארה"ב אכן מגלה סימני התאוששות מרשימים, היא עצמאית מבחינה אנרגטית ואבן שואבת למוחות בעולם אך אירופה דועכת כלכלית. יש כבר משקיעים כמו ג'ורג' סורוס שחוזים לה עתיד כלכלי קודר ביותר. ספק אם אירופה הדמוקרטית יכולה לעמוד בסנקציות כלכליות על רוסיה לאורך זמן. אל תהיו צודקים תהיו חכמים טוענים כלפינו כל מי שהיום לא בהכרח צודקים ובטח שלא ממש חכמים - ההיפך הוא הנכון. אגב זה לא החרם היחיד כרגע - נסיכויות המפרץ סעודיה ומצרים "מחרימות" את קטאר והליגה ערבית את ישראל.
יש שהשתעשעו ב"חרם על סטרואידים" על ישראל היה ולא "תיקח סיכונים". ניראה שרעיון החרם חזר כבומרנג והפך לכלי חביב בזירה הבינ"ל. הגלובליזציה, הרעיון שכולם סוחרים עם כולם לטובת כולם, דועך ומפנה את מקומו לרעיון החרם ובהכרח לנסיגה בכלכלת העולם. ליצירת גושים כלכליים מזוהים פוליטית ומחרימים גושים כלכליים אחרים.
תהליך נוסף שמתפורר יחד עם הגלובליזציה והעולם הערבי הוא רעיון הממשלה העולמית . לפני עשור רוב העתידנים עסקו במה שניראה כתהליך בילתי הפיך - התגבשות מוסדות בין לאומיים ואזוריים סמכותיים. הם מתגלים ככלי ריק מול כוחות גלובליים כמו האסלאם הרדיקלי, מעצמות חמסניות שנהנות מחסינות, מדינות חסרות זהות לאומית, בעיקר באפריקה אבל גם במזה"ת ומזרח אירופה ועוד. הלקח העיקרי לישראל שהעולם לא נעשה מסודר, מלוכד, משיל, מאורגן וסמכותי אלא מפורר, אנארכי , לא יציב והפכפך - מה שניתן לכנות עידן החרם המבולגן ואם אין אני לי מי לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה