אין שיטת ממשל מושלמת. צרציל מנה בשעתו את כל מגרעות הדמוקרטיה אבל סיכם שבהתחשב בחלופות (אלטרנטיבות) מדובר בשיטה הפחות גרועה. דמוקרטיה היא לבסוף תוצר של התפתחות פוליטית הדרגתית ואיטית שמשלימה תהליכים כלכליים וחברתיים, יש המונים את תחילת הדמוקרטיות המערביות מה'מגנה קרטה' בבריטניה ב 1215 שקבעה שגם המלך עצמו, עד כה ריבון בחסדי האל בלבד, כפוף למערכת חוקים בשר ודם וכי נתיניו, הכוונה רק לאצילים בשלב זה, הם לא "נתינים" אלא "אזרחים" עם זכויות.
הדמוקרטיה לעולם לא הייתה נחלת רוב האנושות ושיא הדמוקרטיה, כצורת מישטר, החלה רק לקראת הסוף של המאה ה20 כשחלק ממדינות דרום אמריקה, אינדונזיה והפיליפינים החלו ליישם דמוקרטיה מתפקדת. גם היום ועכשיו עדיין רוב האנושות לא חייה בדמוקרטיה מתפקדת באופן מלא.
סוציולוגים חברתיים טענו שכדי שדמוקרטיה תצליח צריך תנאי רקע מקדימים כמו אחוז גבוהה של ידיעת קרוא וכתוב, מעמד ביניים גדול וחברה עירונית גדולה. אוסיף לדעתי ששיבטיות ועדתיות חובקת כל ורחבת היקף ודת בפוליטיקה, לא כתופעה מצומצמת בשוליים, הם מיכשול בישום דמוקרטיה מעשית. בסופו של יום יש סתירה בין קבלת הכרעת הרוב להכרעת האלוהים כפי שהיא מובאת מפי פרשניו, יהיו אלו רבנים, אימאמים או כמרים.
עוד לפני 50 שנה ניהלו רוב מעצמות אירופה משטרים קולוניאליים כמעט בכל העולם כשהם משאירים אחריהם זהויות לאומיות מנופצות, מינהגים שיבטיים מדוכאים וזכות לשפוט את נתיניהם לשעבר לפי מדד הדמוקרטיה העכשווית אצלם בבית - באירופה. לבסוף גם להתערב באורח החיים הפנימי של מי שהיו נתיניהם. צרפת עדיין מתערבת דרך קבע במה שמכונה "פרנס אפריק" - אפריקה הצרפתית - שהייתה צרפתית רק בזכות הכיבוש הקולוניאלי. רק לפני 50 שנה עוד עשו לינץ בשחורים בארה"ב על כל סיבה אקראית - שכב עם לבנה, בא הבייתה לבוש מדי צבא, נסע באוטובוס הלא נכון וכדומה. עד היום השחורים בארה"ב, כדי 20% מהאוכלוסיה, עדיין חיים בשולי הדמוקרטיה אבל בליבת הפשע של ארה"ב ולא רק או בעיקר ביגללם.
עד לפני שני עשורים הייתה לדמוקרטיה הצדקה אולטימטיבית - המדינות הדמוקרטיות היו המשגשגות ביותר כלכלית והבטוחות ביותר פיזית כשהעוני והאלימות היו מנת חלקן של כל החברות הלא דמוקרטיות. אבל התמונה הולכת ומשתנה. מדינות לא דמוקרטיות כמו סין, וויטנאם,קזחסטן, סינגפור, המיפרציות, מיקצת מדינות אפריקה ומדינות נוספות לא דמוקרטיות במרכז אסיה פורצות קדימה לקידמת החזית הכלכלית. מדינות חצי דמוקרטיות - כמו רוסיה ותורכיה למשל, מקיימות תנופת צמיחה קבועה ויציבה ואילו הדמוקרטיות כולן, כמעט בלי יוצא מהכלל, נמצאות במשבר וקיפאון כלכלי. כשסין צומחת ב 7.5% בשנה מתנחמת ארה"ב ב 1.7%. כשהצמיחה בצרפת וגרמניה מתקרבת ל 1.5% והן חוגגות יציאה ממיתון צומחת כלכלת קזחסטן ב 10% בשנה.
חלק מהדמוקרטיות נפלו למילכוד הפופוליזם - סכנה שתמיד עורבת לדמוקרטיה ושהדוגמה הקיצונית שלה היא עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב 1933 בדרכים דמוקרטיות כשרות. מדינות רבות, בעיקר בדרום אירופה, ניכנעו לפופוליזם והתנהלו לאורך שנים בחוסר אחריות שהתמקד ברצון לרצות קבוצות לחץ וכוח לקראת הבחירות הבאות שתמיד היו בפתח. המדינות האלו שוקעות כלכלית ובמידה רבה שיקומן כמדינות רווחה מערביות הוא כניראה כמעט בלתי אפשרי. הפופוליזם הוא אכן סכנה לדמוקרטיה וכמו שהדת סותרת את החלטת הרוב - כך הפופוליזם מתנגש עם האחריות ארוכת הטווח ועם ההכרח גם לתבוע ולא רק לתת. אפשר לסכם שהדמוקרטיה בעולמנו, שלעולם לא היה ברובו דמוקרטי, מראה סימני עייפות, דעיכה, שקיעה כלכלית וקשיים הולכים וגדלים להתמודד עם העולם המשתנה במהירות - למשל בתחום ההגירה, זכויות אדם, זהות לאומית ורווחה כלכלית לדור הבא . דווקא הפופוליזם, הטמון בצורה כל שהיא בכל דמוקרטיה, מקשה על הפוליטיקאים שרוצים לשרוד להגדיר מה הם השינויים הנידרשים ולהתמודד אתם. כמו שהמשבר הכלכלי באירופה הוא תוצר קוצר הראות המובנה של הדמוקרטיות כך גם המשבר של הדמוקרטיות עצמן.
בפרק הבא - מאין למערב החוצפה והיהירות לדרוש מכולם לשכפל את המודל של דמוקרטיה מערבית גם כשהתוצאות כל כך הרות אסון והכתובת כל הזמן על הקיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה