על אפליה וקיפוח

אפליה, כמו מחלות, תאונות דרכים, שחיתות, אלימות , פשיעה ומלחמה בסמים היא תופעה שתמיד תהיה איתנו כי בני האדם לא מושלמים, כי הם שונים בצורה, בשפה, במנטליות, בדת ובגישה בכלל לחיים והמיטען הגנטי שלנו סך הכל כמעט זהה לזה של הרבה חיות.   בסוף, בתת הכרה, תמיד נעדיף את הדומים לנו בצורה, במיבטא,  בלבוש, בהתנהגות  ובמיקצוע על פני מי שדומים פחות גם אם אולי - באיזה מדד אובייקטיבי עד הסוף, דווקא השונה שמדבר, מתלבש, מתנהג מוזר וחושב אחרת  הוא בעצם הרבה יותר טוב בפרמטרים רבים. עצם העובדה שאנחנו נילחמים בתופעות שמניתי לעיל מעידה על התקדמות תרבותית משמעותית אבל הציפיות צריכות להיות ריאליות. אפשר לצמצם את האפליה ולהכיל אותה אבל היא תמיד תהיה איתנו.  כמו שתמיד נוכל לטעון שהממשלה לא עושה די למלחמה בתאונות הדרכים, לא נילחמת כמו שצריך בתפוצת הסמים - כך תתמיד נוכל לטעון שיש אפליה והטענות אפילו יהיו נכונות עובדתית.  מבחינתי השאלה היא האם החברה נילחמת כדי לצמצם את האפליה והשאלה השניה היותר חשובה מה ציבור שמרגיש מופלה עושה עם האפליה.

בארה"ב נעשו מאמצים אדירים לשלב את האוכלוסייה השחורה בצורה שיוויונית בתוך  העשיה האמריקאית. המאמצים אכן הצליחו חלקית, לזכותה של החברה האמריקאית, ועדיין חצי מהאסירים הם שחורים והם מהווים מעל ל 2.2% מכלל האוכלסיה השחורה בארה"ב, שיא עולמי. עדיין כשלבן רוצח שחור בנסיבות מעורפלות סיכוייו לצאת זכאי גבוהים במאות מונים מזה של שחור שרוצח לבן בנסיבות ממש זהות. כל מי שרוצה תמיד יכול למצוא חומר אמיתי במציאות החיים האנושית, להוכיח אפליה ולדבר עליה אצלנו, בארה"ב ואעז לטעון, בכל מקום שבו האוכלוסיה אינה הומוגנית לחלוטין.

בן דרור ימיני בבלוג שלו ובכתבה שהתפרסמה בסוף שבוע של מעריב ביום שישי האחרון  תחת הכותרת "השד העדתי הבכייני" הביא לדוגמא את המהגרים הסיקים מהודו שבתוך שני דורות עברו  מעמדת נחיתות אחורית לקידמת ההשכלה והמדע בבריטניה כשהם משאירים הרחק מאחוריהם ציבורים אחרים עם תחושות אפליה, אמיתיות או מדומות, שהתמקדו בלהתלונן, להתבכיין ולצעוק מגיע לי.  יש כמובן את המהגרים מלוכסני העיניים בארה"ב שבתוך דור אחד השאירו אחריהם את השחורים, ההיספנים והקהילות המוסלמיות ועברו, כמו היהודים חצי מאה קודם לכן, לקידמת הבמה המדעית, העיסקית ולאחרונה גם לבמה הפוליטית.  הצטערתי שבן דרור ימיני הרחיק עד בריטניה. יש לנו בארץ את אחת הדוגמאות המשובחות בעולם, אם לא המוצלחת שבהן, של התמודדות עם אפליה - הציבור הנוצרי של ערביי ישראל.

הציבור הנוצרי של ערביי ישראל הוא אולי אחד הציבורים המופלים בעולם. קודם הם סובלים מהעימות והמתח בין היהודים לערבים כאן בארץ על רקע "הסכסוך". לא עמדו להם מוסדות מיישבים, תקציבי קליטה מיוחדים, הכשרות מיקצועיות לעולים, מענקים ליוצאי צבא, משכנתאות מוזלות ונגישות קלה לעבודה במיכלולים ביטחוניים וטכנולוגיים מתקדמים הקשורים לתעשיות הביטחוניות ואפילו, עד לאחרונה, הם לא יכלו להתקבל לחברת חשמל. לא ידוע לי על טייסים מנוצריי ישראל הערביים. שנית - ערביי ישראל הנוצרים נידחקים מעמדות פוליטיות וממקצת ממקומות העבודה (למשל הוראה בבתי ספר בכפרים של ערביי ישראל המוסלמים או בכפרי הדרוזים)  בגלל היותם נוצרים בקרב הרוב המוסלמי של ערביי ישראל.  יש להם את כל הסיבות האמיתיות והמוצדקות להתלונן על אפליה, קיפוח וחוסר צדק. למזלם לא כך נהגו - ערביי ישראל הנוצרים השקיעו את עצמם בהשכלה ולימודים  - במקום שהחיים לא צודקים הם הבינו שצריך להשקיע יותר ולא לבכות. היום אוכלוסיית הנוצרים ערביי ישראל  היא המשכילה בעולם!!!. אחוז בעלי המיקצועות החופשיים בה גבוהה משמעותית מהממוצע הישראלי ורמת חייהם הממוצעת גבוהה מזו של הממוצע הישראלי. זה היה הפוך לו היו בוחרים בדרך הבכי והקיטורים.  כמו שאמר אריק שרון עם קיטורים לא בונים מדינה - אוסיף שעם קיטורים לא מדבירים אפליה אלא מנציחים ומעמיקים אותה.