הידידים של אתמול

במיכתב שכתב לקונגרס ושפורסם ב 23/07/2013 הזהיר יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב גנרל מרטין דמפסי  מפני מעורבות צבאית כל שהיא בסוריה משפע של סיבות: זה מסובך, זה יקר, זה לא בהכרך יעיל וזה יביא לחידוש המלחמה הקרה. כל הסיבות נכונות פי כמה וכמה כשמדובר בתקיפת מתקני הגרעין באיראן. למעשה המיכתב של מרטין דמפסי הוא סתימת הגולל הסופית של ארה"ב על מה שהם כינו "כל האופציות על השולחן" שפורש ככולל את האופציה הצבאית.  כרגע ברור לכולם - לארה"ב, לישראל, לאירופאים, לרוסים לאיראנים ולערבים שלא תהיה תקיפה צבאית אמריקאית באיראן. מה שנותר זה סנקציות, שאגב עובדות חזק ומשפיעות מאד על הלך הרוח המדיני באיראן,  ומו"מ בצל הסנקציות. באווירה הזו אין גם שום סיכוי לגיבוי מדיני להתקפה ישראלית. אפשר להגיד שכיום אין אופציה צבאית סבירה נגד איראן.

המודאגים ביותר מההתפתחות הם דווקא הסעודים והמיפרציות. שם יש חשש אמיתי מהעוצמה האיראנית הקונבנציונאלית ובעתיד, אולי, הגרעינית ויש הכנות בקנה מידה רחב לאפשרות של מילחמה עם איראן. בניגוד לישראל אין להם את המרחק הפיזי, אין להם מטריית הגנה נגד טילים מתוחכמת ויעילה ואין להם יכולת מכה שניה שתחזיר את איראן לתקופת האבן. אין ולא היה להם דבר זולת הסתמכות על ארה"ב.  

המשבר בין סעודיה לארה"ב הוא עמוק ורב רובדים. תחילתו בדיכוי המרד השיעי בבחריין בסיוע הצבא הסעודי בתחילת מרץ 2011, מיד לאחר פרוץ ה"אסון הערבי" (האביב כביכול). הסעודים ראו במהומות בבחריין מאבק נגד איראן השיעית ובשיתוף מומחים מהחיזבאללה כחלק מהמאבק האזורי בין סונה לשיעה. האמריקאים ראו במרד, מבחינתם המהומות, עוד ביטוי לרצון ההמונים לדמוקרטיה במזה"ת.  המשבר העמיק כשארה"ב תמכה באחים המוסלמים במצרים וקראה להפלת חוסני מובארק בתחילת מרץ 2011. הסעודים ראו במהלך חזרה על הטעות של ארה"ב באיראן ב 1978 ובעיקר ראו באחים המוסלמים  איום על הלגיטמציה של בית סעוד כשולט בממלכה וכשומר שני המקומות הקדושים (מכה ומדינה).

הסעודים (גם התורכים וכניראה גם ישראל) משוכנעים שמעורבות מהירה וניחרצת  של ארה"ב בסוריה בתחילת 2011, כאשר האופוזיציה לבשאר אסאד הייתה עדיין בעיקרה של עריקים מהצבא וחילוניים,  בנשק וכסף יכלה להפיל את בשאר אסאד, לפרק את 'ציר הרשע' עם איראן ועדיין להשאיר את סוריה שלמה תחת משטר לאומי. לראיית הסעודים  ההססנות האמריקאית חיזקה את הברית השיעית איראן/סוריה/חיזבאללה ואת מעמדה של רוסיה כמוציא ומביא של האזור. הסעודים, מאוכזבים ומבוהלים מארה"ב, עשו מה שהם עושים הכי טוב - לשפוך כסף רב היכן שצריך ולרקום קשרים חליפיים עם בעלי הבית החדשים - רוסיה. לשם כך תמכו בכסף רב בהפלת שלטון האחים המוסלמים במצרים ויצובו של משטר הצללים של הגנרל עבדלפתאח סיסי במדינה, למורת רוחה הגלויה של ארה"ב.

ב 22/07/2013 קרא שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לאופוזיציה הסורית לשתף פעולה עם בשאר אסאד "כדי לגרש את הטרוריסטטים מסוריה" כלשונו - רמז לפשרה בסוריה כפי שרוסיה רואה אותה. ממש באותו היום ניפגש שר המודיעין הסעודי הנסיך בנדר בן סולטן עם נשיא רוסיה פוטין במוסקבה,כשעל הפרק פשרות בסוריה ובמרחב כולו. כרגע עסוקה סעודיה בהקמת  ציר מדיני במזה"ת בראשותה, כניראה בשיתוף עתידי עם מצרים, ובהשתתפות המפרציות לא כולל קטאר, כדי להגביל את מרחב התימרון של ארה"ב באזור, שבראייה סעודית רק גורם נזק עמוק ואנארכי לריקמה האזורית, שיפעל עם רוסיה לבלימת האחים המוסלמים ולחידוש המשטרים הלאומיים. כבר כתבתי כאן שלצבא העריקים הסורי - הצבא הסורי החופשי - יש יותר מכנה משותף עם בשאר אסאד מאשר על רוב האופוזיציה הסורית ההולכת ומקצינה לכיוון אל קאעידה.

ארה"ב, הנהג השיכור של המזה"ת, לא ידעה כיצד להגיב למהלך הדרמטי במצרים של הדחת הנשיא מורסי בתחילת יוני 2013 (לראייתה תהליך השלום הניצחי יותר חשוב) - הסנטורים ג'ון מקקיין ולינדזי גרהם נשלחו לפני שבוע מטעם הנשיא עצמו למצוא פשרה פוליטית במצרים בין האחים המוסלמים לצבא (שר החוץ ג'ון קרי עצמו, כרגיל, עסוק בנושאים אחרים ואין לו זמן למצרים). הסיכוי של פשרה פוליטית כזו שווה לסיכוי לפשרה פוליטית בין הפת"ח לחמאס ברשות הפלשתינית - לאומיים בכוח הנשק והגיבוי הבין לאומי מול איסלאמיסטים בכוח הקלפי והתמיכה העממית.  השיחות עלו על שרטון גמור כשג'ון מקקיין הכריז, ב 06/08/2013 בקהיר, שבמצרים הייתה בעצם הפיכה צבאית. בתגובה הודיעו המצרים שהשיחות והמאמצים הבינ"ל, בלשונם ההתערבות הזרה, ניכשלו והמליצו למקקיין לעזוב את מצרים. הצהרתו של מקקיין עומדת בניגוד להכרזתו של שר החוץ ג'ון קרי באיסלאמאבאד, פאקיסטן, ב 01/08/2013, שהצבא המצרי סך הכל "שיקם את הדמוקרטיה" במצרים. שניהם - גם ג'ון קרי וגם ג'ון מקקיין פעלו כשלוחיו של הנשיא אובאמה וביחד הם משקפים את כמות האלכוהול בדמו של הנהג האמריקאי.

ברור שהנכונות של מצרים להיכנס ראש בראש בארה"ב נובעת מהכרה שהמעורבות של ארה"ב מזיקה, שאין לארה"ב ברירה אלא להמשיך בסיוע הכספי ושבכל מקרה ערב הסעודית והמיפרציות יסיעו למצרים יותר מארה"ב. באזורנו קם ציר חדש, ניקרא לו הציר הסעודי-מצרי, שהיה ידיד של ארה"ב, מצוייד באמצעים ונשק מתקדם מארה"ב ושהיה הבסיס המוסרי והמעשי למעורבות ארה"ב באזור, שהגיע למסקנה שארה"ב רק מזיקה, שאמריקה לא תעמוד לצד המדינות הסוניות מול איראן או בכל משבר אחר אבל כן תאיים עליהם בשל אופי מישטרם הלא דמוקרטי. הציר הזה פונה לרוסיה, לפשרה בסוריה ובאיראן בחסות ותיווך רוסי, ושמעוניין להרחיק את ארה"ב ממעורבותה המזיקה, לדעתם, באזור. לאויבים הקבועים של ארה"ב באזור הצטרפו אלו שראו עצמם כידידים לאמריקה ועתה חוששים מפניה.

באשר לישראל - אין לדעת האם, כמו בעבר, הציר הסעודי-מצרי המתפתח יראה בישראל שלוחה אמריקאית שמייצגת אינטרסים אמריקאים ולכן יש לבודדה במרחב או דווקא מעצמה אזורית יציבה עם אינטרסים משלה שאינה מאיימת על זהותן ומשטרן של המדינות הערביות וששיתוף פעולה איתה יסייע ליציבות באזור. בינתיים הסימנים תומכים בגירסה השנייה. היתר תלוי איך ישראל תבין ותתמודד עם המצב.