מיותר ומזיק

אני רואה בחוק המשילות החדש  שעבר אתמול בקריאה ראשונה בכנסת ביזיון לישראל. אין בישראל שום בעיית משילות  - יש בעיה של יצוגיות בתהליכים המקדימים - אין חוק פריימריז ארצי  ומפקדי הארגזים בכל המיפלגות הם מנגנון מושחת לעיוות רצון הבוחר. מעניין שלא עסקו בנושא הזה כלל. ממילא כשיווצר צורך קואליציוני שבלעדיו אי אפשר להקים ממשלה ישנו את החוק בין לילה מ 19 שרים מכהנים, לפי חוק המשילות,  לכל מספר נידרש.  כבר היה לנו תקדים עם אהוד ברק ב 1999 ששינה בין לילה חוק יסוד - לא סתם חוק, המגביל את מספר השרים ל 18.

נכון שסיעות קטנות מקשות על עבודת הכנסת אבל זה מחיר זניח לדמוקרטיה מתפקדת. אחוז חסימה של 4% פוגע פעם נוספת ביצוגיות ובעיקר דוחק את הציבור הערבי לפינות לא רצויות. לדעתי חברי הכנסת הערבים, גם הבוטים והקיצוניים שבהם, הם חלק מתהליך השילוב של הערבים בדמוקרטיה הישראלית, הם נותנים פתחון פה דמוקרטי לדעות של מיעוט שהן לעתים קיצוניות אבל צריך לתת להן ביטוי לא אלים.   נכון - הערבים יכולים להתאחד ולהכיל בתוכם ניגודים כמו בבית היהודי למשל - איסלאמיסטים  כמו זחאלקה יחד עם לאומיים כמו טיבי. זה צריך להיות חשוב לדמוקרטיה הישראלית שלאומיים ירוצו בניפרד מאיסלאמיסטים. נכון - הם יכולים להקים אגפים אנטי ציוניים במיפלגות ציוניות כמו מר"ץ והעבודה  על ידי התפקדות המונית אליהן ויש עוד דרכי פעולה שהמכנה המשותף שלהם הוא טישטוש היצוגיות.  לא יום חג לדמוקרטיה אלא ביזיון ענק.  מעניין מה אומר עופר שלח ביש עתיד - לאן הוא הגיע? אני עדיין בתקווה שהחוק ישונה עד הקריאה השלישית.

** אין חדש תחת השמש

כרגע העולם הערבי שסביבנו עובר גל נגדי של התנערות מהאיסלאמיות הפוליטית שהכזיבה (לא מהאסלאם) וחזרה למשטרים לאומיים כשהאירועים הבולטים בתהליך הם המהפיכה השלישית במצרים וההתחזקות הדרמטית במעמדו של בשאר אסאד בסוריה והעתקת העימות האזורי מקווי המיתאר הדתיים של סונים מול שיעים לאיסלאמיסטים מול לאומיים. אבל לא רק המשטרים הלאומיים חוזרים - גם ניצני הדמוקרטיה שהחלו לינבוט דוכאו והדיקטטורות הצבאיות חוזרות ומיתחזקות.  אין להגדיר את המהפיכה השלישית במצרים אלא כמהפיכה צבאית לכל דבר שבה הכוח הפוליטי כולו נישען על כידוני הצבא וזכות הכוח במקום כוח הזכות. הזמן שחלף חשף שהמהפיכה הייתה מתוכננת מזמן וכמו במהפיכה הראשונה  נגד מובארק, רק לפני שנתיים וחצי, כל מיני בלוגרים ברשתות חברתיות היו או כלי שרת או תרמית בין של איסלאמיסטים או של לאומיים.  בטווח הארוך כישלון החברות הערביות לייצר דמוקרטיה ולייצב אותה דן אותם לכישלון כלכלי וחברתי מתמשך, יתכן שגם לאסוננו אנו, כשכל העולם - אמריקה הלטינית, אפריקה השחורה וכל אסיה ממשיכות קדימה.

ארה"ב התגלתה במערומיה גם כשלא הבינה שהאלטרנטיבה למובארק אינה דמוקרטיה אלא איסלאמיזציה בחסות הדמוקרטיה - ממש כמו המהפיכה באיראן ב 1979, ושנית שלא כיבדה את דעת הקהל ושידרה מסר  צבוע של דמוקרטיה "רק אם היא מתאימה למערב".  ארה"ב כבר איבדה את אחיזתה במזה"ת ולא ניראה שהיא תחזור למעמדה המוביל באזור בעשור הקרוב. את הקופונים גוזרים ברוסיה וכל מי שדואג היום לאינטרסים שלו באזור "קופץ" לביקור במוסקבה. שם מחליט פוטין מי ישלוט ומי יפול ואיזו פשרה אפשרית ותעבור את הסינון הרוסי.  רוסיה לעולם לא באה "לחנך" את הילידים באזור לדמוקרטיה.  אפילו  ביבי שלנו עדיין לא קפץ בקדנציה השלישית שלו לוושינגטון אבל כבר ביקר בסין וקפץ לים השחור לתת כבוד לבוס החדש פוטין.

כרגע ניראה שאחרי עוד כמה עשרות אלפי הרוגים והתדרדרות כלכלית קשה מה שהיה הוא שיהיה . דיקטטורים בכוח הצבא ישלטו על מדינות מוסלמיות כשהם רודפים את האיסלאמיסטים. בחלק מהמיקרים יתחלפו השמות (סיסי במקום מובארק) בחלק לא.  אירופה, המתאסלמת בעצמה במהירות, כניראה תמשיך לחשוב שאנחנו אשמים ואם לא ממש אשמים לפחות אפשר לשלם במטבע ישראלית  כדי לרצות  - לא ברור את מי  - את האסלאם, את הדיקטטורים, את השושלות המשפחתיות, את כלל תושבי האזור, את הפלשתינים "הדמוקרטיים" או את המצפון המבולבל של עצמם.