יש לתהליך המסוכן כמה סיבות - א. רגישות גבוהה לחיי אדם והחשש לשלם את המחיר . ב. - יש עליונות טכנולוגית אדירה וזמינה לשימוש שכביכול מייתרת את ההכרעה כפתרון ארוך טווח - יש "כיפת ברזל", מערכת לגילוי מנהרות, אמצעי תצפית ואיכון ו ג. יש יכולת להביא כמעט לכל נקודה עוצמת אש הרסנית בלי להיות נוכח בשטח בעיקר על ידי חיל האוויר ומגוון הטילים המונחים שיש לצה"ל.
מה שאין למדינת ישראל זה תשובה לשימוש באזרחים וילדים, למשל כל מתאר העפיפונים ובלוני הנפץ, או השימוש במרתפי בית החוליפ 'שיפא' בעזה כמקלט ומפקדה לבכירי החמאס כשיש צורך. אפשר לקבוע בפסקנות שככל שאנחנו משתדלים למנוע פגיעה באזרחים כך החמאס, בכלל ארגוני הטרור למינהם בעולם, מעצימים את השימוש בלא מעורביפ כמגן אנושי וכתעודת ביטוח. הם גוררים את המלחמה אל תוך האוכלוסיה. לכן כשהמצוקה של האוכלוסייה גדלה כך מרגיש ארגון החמאס מוגן ואנחנו, כמדינה דמוקרטית, נמצאים במצוקה.
במלחמה הלא סימטרית ביננו לכל מיני ארגונים ברור שהפעלת מסכי ארטילריה, שעטה של אוגדות משוריינות ולוחמת רחוב מבית לבית הרסניות לאוכלוסיית האויב, גובות מחיר דמים מחיילינו ותקים עלינו את הקהילייה הבינ"ל, שעשה בצביעותה אותו הדבר בכל מקום (רא דו"ח גולדסטון או צ'אבס). . עדיין יש לישראל יכולות רבות לבצע תמרון קרקעי שיכריע את האויב במאחזין, יבלבל את מערכיו ויזרע פחד בשורותיו. אזכיר שביו"ש, שם יש לנו יכולת לנוע קרקעית מכל מקום לכל מקום, בכל זמן מכל כיוון, איננו זקוקים למטוסי קרב ו"כיפת ברזל" וגם המחיר לכוחותינו בחיי אדם אינו שונה, בטוח הארוך, מזה שבעוטף עזה.
האמצעי הראשון והידוע הוא "סיכולים ממוקדים" - האמצעי הוכח יעיל גם אסטרטגית וגם טקטית ומאלץ את הנהגת האויב לעסוק במיגננה אישית, כולל הגבלה עמוקה על השימוש בתקשורת בין אישית ובכלל. האמצעי השני - למרות השימוש הנרחב של החמאס במנהרות תקיפה נגדנו, למרות ההתמחות באיתורן ובלחימה בתוכן כל ההתייחסות למנהרות נשארה הגנתית - לסכל את פעילות החמאס מתוכן, ולא נתפסה כמתאר מיבצעי מבטיח לכוחותינו אנו - בשילוב טכנולוגיית חפירה מהירה אין סיבה שלא נחדיר לעומק הרצועה ונחלץ כוחות שלנו כשאנו מביאים לביטוי את יכולתנו הטכנולוגית. החמאס כבר חדר מספר פעמים לישראל במנהרות מאז גילעד שליט ב 2006 - לא נראה שהחמאס מודאג ממנהרות שלנו והגיע הזמן שיחשוש מאד.
השימוש במנהרות, ערפילי בוקר ומסכי עשן יכול לשמש אותנו להחדרת כוחות מסוערבים שיפעלו ברכבים מסווי חמאס או באופנועים בעזה, מש כמו שהחמאס עצמו תכנן. צה"ל וותר בעזה על השימוש בכוחות מסוערבים בשל הקושי להכניס את הכוח לשטח והחשש ממרחץ דמים היה וכוח כזה ייחשף ויהיה צורך לחלץ אותו (ב 1993 הרגו האמריקאים מעל ל 900 סומלים כדי לחלץ כוח מרינס מחלקתי שנלכד במארב במוגדישו בפרשה שזכתה לכינוי "בלק הוק דאון'). להם מותר- לנו אסור.
יש עוד אפשרויות כולל פיתוח של אמצעי הלם ואל הרג וטקטיקות התנהלות לתפיסת שבויים לצורך מיקוח ועד שפע של אפשרויות .
ברור שצה"ל לא נוהג לפי תורת הביטחון הבסיסית של צה"ל מאז 1948 - א. תמיד לשאוף להכרעה מהירה לפני - מדגיש - לפני שהמערכת הבינ"ל מגיבה ומתערבת. ב. - לנהל כל מערכה על שטח האויב (כמו באיו"ש) כדי להרחיק את מחירה מאזרחינו אנו וג. - לנהל מו"מ רק לאחר ההכרעה ולא על ההכרעה . ברור שבצה"ל ובממשלת ישראל לא יודעים ליישם לתנאים העכשוויים את תורת הביטחון של ישראל ושכחו את הסיסמה שהובילה אותו שנים כה רבות "רק המעז זוכה" !!
המטרה היא למנוע ירי טילים על ישראל. אם נעשה סיכולים ממוקדים הם יתחילו לירות טילים על תל אביב. המצב הנוכחי הוא בגבול המטרד.
השבמחקפיתוח של אמצעי הלם ואל הרג וטקטיקות התנהלות לתפיסת שבויים לצורך מיקוח זה אולי הכיוון הדרוש. יש לנו שנים של נסיון במהומות. פעם המציאו חצציות, מה קרה לזה? שיפזרו אבני חצץ מהליקופטרים על המפגינים.
ואולי יתכן שנותנים לחמס להמשיך לצבור כוח כדי להפריד אותו מהרשות הפלסטינית. אפילו לכאורה נכנס לשם ונפיל את החמס, נצטרך להעביר את עזה לידי הרשות, עדיף לתת להם להתבוסס במצב הנוכחי.