בעוד 30 שנה

עשרות, אולי מאות, יצאו להפגין נגד ההחלטה של ממשלת ישראל מאתמול לשמור 60% מהגז הטבעי שנמצא במים הכלכליים של ישראל לשימוש פנימי, לפי החישובים, כדי צריכת האנרגיה של ישראל ל 30 השנים הקרובות ולאפשר יצוא 40% מהגז. מדובר בכמות שכבר קיימת ולא באפשרות המאד סבירה לתגליות נוספות. לפי התקשורת מדינת ישראל תגבה מהיצוא עוד $60 מיליארד במיסים ב 30 השנים הבאות. נישמע הרבה אבל מדובר ב 2$ מיליארד בשנה שהם כ 7.3 מיליארד שקל מתקציב המדינה המגיע בערך ל 270 מיליארד שקל. טוב, מועיל אבל לא משהו מהפכני. שני הצדדים - אלו שתומכים בהחלטה ואלו שמתנגדים להחלטה מנמקים את עצמם במחירי החשמל שיוזלו כבר ב 2014 על פי תומכי ההחלטה או שיתייקרו בעוד 30 שנה על פי המתנגדים תוך התעלמות מכך שרק הריבית וההצמדה השנתיים על חובות חברת החשמל הם כדי 40% מהמיסוי הנוסף הצפוי - מעל ל 3 מיליארד שקל בשנה ואם נוסיף גם קצת מהקרן לא ישאר הרבה לחלוקה מהגז.

אני משער שכגודל סכום הכסף כך גודל השאיפות הפופוליסטיות של השרים. כל אחד יצא בקרוב עם רפורמה משלו שתממומן "מרווחי הגז". יעל גרמן, שרת הבריאות, כבר הודיעה על תוכנית להצמדת חדרי הטיפול הנימרץ לחדרי המיון בבתי החולים בארץ שתבוצע מ"רווחי הגז". למרות האופוריה מדובר רק בשיפור קל, במרווח ביטחון כלכלי נוסף ולא במהפכה כלכלית - לא נהיה נסיכות נפט או משהו קרוב לכך.

ההחלטה, שבעיני היא בסמכותה המלאה של הרשות המבצעת - הממשלה - היא נכונה וסבירה בתנאי שהכסף לא מעוור ויש תוכנית לגביו. מי שמתנגד לתוכנית כי הוא חושש ממאגרי האנרגיה של ישראל בעוד 30 שנה - כאילו שאפשר לחזות ברצינות לעתיד כל כך רחוק כשמשק האנרגיה העולמי משתנה ומתרחב בקצב מטורף - יכול להציע להשקיע את הכסף ביצירת אנרגיה חליפית - למשל בקירוי כל הרפתות והמיבנים התעשייתיים בתאים פוטוסולריים ליצור חשמל כך שרוב החשמל יווצר מהשמש ולא משריפת דלק. ב 30 שנה אפשר להקים כור גרעיני לחשמל בטכנולוגיות הכי בטוחות או ליישם טכנולוגיות של הפקת דלקים מפצלי שמן - תחום שעבר מהפכה בארה"ב בעשור האחרון והביא את ארה"ב לעצמאות אנרגטית מבלי לקדוח בעתודות הענק של מדף היבשת במדינה. אפשר לנצל שטחים ריקים בנגב להקמת חוות סולריות ובכלל בעוד 30 שנה, בשימוש נכון בכסף אפשר לבנות בישראל משק אנרגיה לא תלוי דלק וכמעט עצמאי לעוד עשרות שנים נוספות קדימה.

התחום השני שהייתי משקיע את הכסף הוא בחיזוק הקשרים הגאואסטרטגיים של ישראל. מאז הסכם פייצל-וויצמן במרץ 1919 בעקבה קיימת למעשה שותפות אסטרטגית, לפעמים תוך יריבות, עם בית המלוכה ההאשמי וירדן בגילגוליה השונים. הברית הזו, שצלחה מהפכות, שינויים עולמיים ואזוריים עדיין מחזיקה מעמד גם נוכח האביב הערבי המאיים גם על ירדן, היא כניראה אחת השותפויות היציבות בהיסטוריה ועוד יותר כשמדובר באזור כמו המזה"ת. ישראל יכולה וחייבת להזרים דם וחיות לשותפות עם בית המלוכה ההאשמי, הסובל ממשבר כלכלי ומשווע לאנרגיה זולה, על ידי יצוא של גז רב וזול מישראל לירדן בצינור דרך בית שאן ישר לרמת אירביד - מרכז המסחר והתעשיה של ירדן. לאספקה כזו יש חשיבות רבה ביצוב היחסים עם ירדן . יצוא הגז לירדן מרחיב את האפשרויות לשת"פ ויש לו השלכות על התפתחות התהליך מול הפלשתינים.

התחום השלישי שהייתי משקיע בו את כספי הגז הוא בהרחבת החינוך הטכנולוגי לאוכלוסיה הערבית, החרדית ולעולים חדשים ביחוד מארצות חסרות תשתית טכנולוגית מתקדמת כמו אתיופיה למשל.

אם נדע לא להתפרע, אם הפוליטיקאים ידעו לרסן את הפופוליזם הזול על חשבון רווחי הגז ונדע להשקיע את הכסף ואת הגז ביצירת אנרגיות מתחדשות מחליפות גז, בבניית קשרים כלכליים שיש להם משמעות אסטרטגית במזה"ת בעיקר עם ירדן אבל גם עם הפלשתינים ואפילו התורכים ונדע להשקיע בחינוך טכנוללוגי מתקדם שישלב אוכלוסיות חלשות - ערבים, חרדים ועולים בשוק העבודה המתקדם עם השכר הגבוהה - נקבל על הגז שלנו תמורה שהיא הרבה מעבר לחשבונות הכספיים - אז נוכל לאמר שהתחולל מהפך בכלכלת ישראל.