הביקור

היום, 48 שעות אחרי סיום ביקורו של הנשיא אובאמה בישראל ו 72 שעות לאחר נאומו בבנייני האומה אפשר לנסות לסכם את הביקור. ההתנצלות לתורכיה תפסה את הכותרות בעולם, חלק גדול מכלי התקשורת בעולם ציינו שההתנצלות היא ההישג המוחשי היחיד של ארה"ב בביקור. אין ספק שהיא האפילה על כל שאר הדברים כולל נאומו בבינייני האומה. בראיה אמריקאית ברור כעת שאחת משתי מטרות הביקור החשובות הייתה לבנות מערכת אזורית שתכיל את הבעיה הסורית, בעיקר את סוגיית תפוצת הנשק הכימי,לא כזו שתפתור אותה. בהקשר הזה היה להם הישג. הם גם הצליחו להבטיח לעצמם  שבנימין נתניהו לא יפתיע אותם בנושא איראן ולהבטיח לעצמם עוד 3 חודשים "שקטים" עד לאחר הבחירות באיראן, לניסיונות דיפלומטיים.  דבר נוסף שארה"ב השיגה הוא חידוש האימון בין נשיא ארה"ב לציבור הישראלי ובין שני המנהיגים - אובאמה וביבי. כבר היום, סך הכל 72 שעות אחרי נאומו בבנייני האומה,  התמוססה השפעת הנאום הן בדעת הקהל בישראל, שהוטתה לעסוק בהתנצלות לתורכיה, והן בדעת הקהל בעולם. בפנל בבי.בי.סי אתמול יום שבת בשעה 17:30 הגדירה אחת המשתתפות את הנאום כ"מנותק בחלקו מהמציאות".  כזה היה גם "נאום קהיר" המפורסם מ אפריל 2009.

ישראל זכתה לשידרוג מעמדה הבין לאומי כעוגן של יציבות, בת ברית נאמנה וחשובה של ארה"ב שאי אפשר בלעדיה. המחמאות, הקילוסים, האיזכור הבלתי פוסק של אובאמה של "מדינת היהודים", התיאור של הישגיה, המצאותיה והקשר בין ההיסטוריה היהודית, השואה וארץ ישראל שודר והוזכר, לא פעם בשידור ישיר, בכמעט כל ערוצי התקשורת בעולם. קשה להפחית מההשפעה ההסברתית של הביקור על מעמדה של ישראל כבת ברית כמעט "שווה" לארה"ב.  מדיניות ה"חיבוק" של אובאמה אמנם שרתה את צרכיו אבל גם את הדימוי של ישראל בעולם. קשה להמעיט בהישג.  מה שהעולם ראה זה הדגשה בולטת של השיח הישראלי-יהודי וכמעט התעלמות מהשיח הפלשתיני.

אכן שמתי לב שברוב התקשורת הזרה, כולל אל ג'זירה ובי.בי.סי, מדברים על כך ששני הצדדים (הישראלי והפלשתיני)  לא מעוניינים בשלום ולכן אי אפשר לממש אותו. עד לפני חודש, אליבא דרוב התקשורת הזרה, זה היה רק הצד הישראלי שלא רצה שלום. התקדמות קטנה בדימוי העולמי למרות שהיא לדעתי קצת "מעליבה".  מכאן עולה כשל הסברתי ישראלי קבוע. כדי לקיים תהליך שלום אמיתי ישראל צריכה להתדיין עם שתי רשויות ולא אחת. החמאס בעזה, השולט אגב על רוב הפלשתינים בשטחים ומחויב לחיסול ישראל, והפת"ח בגדה שמחויב לאותו הדבר אבל בשיטה אחרת. שני הפלגים עויינים אחד את השני כמו את ישראל ומכשילים אחד את השני וכל התקדמות מול אבו מאזן עלולה להיות מלווה בהרחבת הירי בדרום.  הנקודה לא עלתה לדיון באף תוכנית בתקשורת הזרה שצפיתי בה ולכן לא מובנת בעולם. היא גם לא הודגשה על ידי אובאמה בביקור בארץ כאילו היא לא קיימת למרות שהיא מכשול מאד מרכזי לכל תהליך מול הפלשתינים.

באשר לנאום אובאמה עצמו בבנייני האומה ביום חמישי האחרון התקשורת הישראלית הגיבה בהתלהבות וילדותיות ועשתה מאובאמה המשנה לאלוהים. הוא הזכיר לנו את תהליך השלום התלהבה רינה מצליח מערוץ 2 שמיד חילקה מחמאות לציפי ליבני שהייתה היחידה בבחירות שנשאה על דיגלה את התהליך (משום מה היא שכחה את מר"ץ עם אותו מספר מנדטים). אחר סיפר שאובאמה הציב לנו מראה מול הפנים ושאר סופרלטיבים. לדבריו של אובאמה יש חשיבות בגלל הכוח הפוליטי שמאחוריו אבל ההיסטוריה של אובמה עצמו כנשיא מוכיחה חוסר הבנה עמוק בתהליכי המזה"ת ורצף מדאיג של טעויות מדיניות קשות שסייעו להתדרדרות האזורית כמו למשל הפניית העורף הקשה לחוסני מובארק. אז כן יש חשיבות לדבריו אבל זה לא אומר שהם מחוברים לחלוטין להבנת המציאות. אובאמה טועה כמו כל אדם והוא לא לבד כך היו רוב נשיאי ארה"ב למעט, אולי, ביל קלינטון.  השאלה האם ארה"ב מעמדת הריחוק שלה, מעומק המנטליות שלה ומסבך האינטרסים הסותרים שבתוכם היא מתמרנת, באמת מסוגלת להבין נכון עמים אחרים ולתקשר איתם מתוך הבנה ולא מתוך כוח, עדיין פתוחה.  הניסיון מאז מלחמת העולם השניה לא מעודד.

מילה לגבי העתיד הקרוב. נידמה לי שאינשטיין אמר פעם  שזו טיפשות לנסות אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה. המדובר על הניסיון של ג'ים קרי, שר החוץ החדש של ארה"ב, שמנסה לחדש את תהליך השלום מול אבו מאזן. לדעתי מכאן יש רק שתי אפשרויות - הראשונה תהליך חד צדדי שבו ישראל תעביר לפלשתינים בתהליך מתמשך נתחים הולכים וגדלים של שטח לניהולם הריבוני, גם ללא שיחות וללא הסכם, שיכול להיעשות, לפחות בשלביו הראשונים, ללא פינוי אף התנחלות או ישוב חוקי בגדה. כן יש סיכונים אבל כך בכל מצב במזה"ת. האפשרות השניה - הסכמי ביניים קטנים שמחזקים את שיתוף הפעולה ההדדי בנושאי שיטור, אנרגיה, מים, כלכלה, בריאות ויצוא וגם בהבנות מדיניות זמניות וכמובן שילוב של שתי האפשרויות. תהליך שלום של הכל או לא כלום וסוף הסכסוך ניראה כרגע הזוי לחלוטין מבחינת תפסת מרובה לא תפסת. לא ברור כרגע האם ארה"ב מבינה את עיקרון האוולת של אינשטיין.