
חודשים רבים עסקה התקשורת הישראלית בשעתו במאבק הלשכות אשכנזי/ברק עוד כשהסתום היה רב על הניגלה. זמן רב עסקה התקשורת בהדלפות ובמאבק הכוחות בין שני האישים: הספין של ברק שאשכנזי ביקש, כביכול, שנה חמישית ברמטכ"לות, עיכוב המינויים המתמשך שפגע פגיעה ממשית בצה"ל ובנתק בין שני האישים. ראש הממשלה, שאצלו מתנקזת האחריות וששש להגיב בהגזמה על כול "פלופ" עיתונאי לא טרח לזמן את השניים ללשכתו, לברר עד הסוף את המחלוקת ולא לתת להם לצאת מהלישכה שלו, זו של ראש הממשלה, עד שהמחלוקות הובהרו ויושבו עד הסוף. חובתו הייתה לפקח על היחסים ביניהם כל הזמן על רקע הדם הרע שזרם ביניהם. הוא לא עשה זאת כשהוא נושא באחריות העליונה. הפרשה חשפה למעשה מה שידענו זמן רב - שראש הממשלה חשש להתעמת עם שר הביטחון שלו, במובנים מסויימים התבטל בפניו ושמערכת היחסים ביניהם הייתה, בלשון המעטה, לא בריאה ומאד מניפולטיבית, ביחוד מצד אהוד ברק.
איני מוצא טעם בהמשך הדישדוש בפרשת הרפז, הנזקים כבר ניגרמו ואין דרך למנוע בעתיד את התככים ומאבקי הכוח הכל כך אופיניים ל"חלונות הגבוהים". תמיד יהיו תכמנים ואנשי ביניים, דוגמת הרפז או נתן אשל, שילקטו לעצמם השפעה וכוח מהתערבות באותם תככים. היחיד שחייב הסבר לגבי העתיד זה דווקא ראש הממשלה שהכל קרה במשמרת שלו, תחת אחריותו תוך פגיעה מוחשית במערכת הביטחון באמצעות עיכוב המינויים, מה שהיה גלוי גם לראש הממשלה. בסוף הדג מסריח מהראש.
על מה הבחירות?

אמירתו של הרב עובדיה, כפי שפורסם היום במעריב, שאם בני הישיבות יאלצו להתגייס "נרד מהארץ" מבהירה את היחס האמיתי של ש"ס לציונות, לרעיון קיבוץ הגלויות ולתפיסתם את המדינה. הדברים האלו היו שם כל הזמן מודחקים והם יוצאים החוצה כי הרב עובדיה יוסף מבין ומבחין שהבחירות הקרובות הם בעיקר על מעמדה של ש"ס ופחות על מעמדו של נתניהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה