יום חמישי, 16 ביוני 2011

שונות

'יזכור עם ישראל'

כשקראתי בבלוג של אורי הייטנר שהחליטו בצה"ל, באישור או אישרור הרמטכ"ל בני גנץ, לשנות את נוסח יזכור מ"יזכור עם ישראל"- אנשים חיים בשר ודם , שעליהם חובת הזיכרון והנצחת המורשת, ל"יזכור אלוהים" שממילא לא צריך אותנו לנושא זה ובכלל, חשבתי שמדובר בבדיחה ושאורי אולי התבלבל במקורות – מסתבר שלא. אני קורא לכל מי שמייחס משמעות לנוסח הנקרא ביום הזיכרון ואני ביניהם גם למחות בכל דרך אפשרית אך ללא אלימות וגם להחרים את טיכסי הזיכרון ולקיים טכסים אלטרנטיביים שבהם נבקש ש"יזכור עם ישראל". בכל אופן המחאה הזו חשובה בעיני הרבה יותר מ"מרד הקוטג'" שמתחולל כרגע בארצנו.


אולי שינוי

אהוד ברק שר ביטחוננו, שחירב את היחסים עם סין סביב עיסקת האווקס שבוטלה ב 05/2000 בלחץ ארה"ב, נמצא זה כמה ימים בביקור בסין. מסין נימסר שהם מייחסים חשיבות רבה לביקור. זה זמן אני קורא מהבלוג להתחיל בתהליך הארוך, הקשה, המסוכן והבעייתי של בניית "יחסים מיוחדים" עם סין. לסין יש אמנם טכנולוגיה מפותחת אבל היא עדיין מפגרת מאד בטכנולוגיה הצבאית שלה אחרי המקובל במעצמות המערב וביחוד אחרי ארה"ב. מי שיכול לעזור לסין לצמצם את הפער זו ישראל. למשל בטכנולוגיית המזל"טים שסין עדיין מתקשה בה ושאין בה איום אסטרטגי על ארה"ב. הבעיה אם אהוד ברק שהסינים אולי מתרשמים מאד מהניתוחים שלו אבל יש להם גם זיכרון ארוך לגבי האמינות שלו לאורך זמן. כך או כך לטובת עם ישראל אני מקווה שהביקור יהווה מפנה ופריצת דרך ולא יסתיים במפולת דמויית עיסקת האווקס.

מעל לחוק

אתמול בערב ניטען בערץ 2 שהפרקליטות משוכנעת ביכולתה להרשיע את אורי בלאו מ"הארץ", זה מפרשת ענת קם, בבית המשפט. כזכור יש בארץ חוק חופש העיתונות שמגן על פעילותו כעיתונאי ואני מעריך שהפרקליטות משוכנעת שהוא חרג בהרבה מהמותר לעיתונאי. מדובר באדם שהגיע להבנות עם השב"כ ורימה אותם ביודעין ושבכתבותיו מסגיר באופן חוזר על עצמו את מקורותיו. בשנת 2002 נידונה חיילת מפיקוד מרכז ל 35 ימי מחבוש כאשר בכתבה שכתב אורי בלאו, אז כתב כל העיר ירושלים, על מחסום עין עריק, חשף למעשה את מקורותיו דרך צורת הכתיבה. על ענת קם דורשת התביעה להטיל 8 שנות מאסר. גם אם תקבל רק שנה בפועל היא משלמת מחיר של חוסר אחריות אישית אבל גם למופקרותו העיתונאית של אורי בלאו. עיתון מכובד לא היה מעסיק אדם כמותו.

אבל לא באורי בלאו עסקינן אלא בערוץ 2 שטען שבעקבות תזכיר שהוגש ליועץ המשפטי לממשלה מטעם סנגוריו של אורי בלאו, שבו הוזהר היועץ המשפטי מ"ההשלכו הציבוריות" הקשות של העמדת אורי בלאו לדין, לקח לעצמו היועץ עוד כמה שבועות להתלבט. אישית אני מעריך שהכתבה עצמה היא חלק מספין "ההשלכות הציבוריות" אבל למעשה מדובר בסחיטה של התביעה על ידי מי שעומד מאחורי סנגוריו של אורי בלאו.

ברור שגם בחקירות שמעורב בהם ראש ממשלה או שר בכיר יש השלכות ציבוריות חמורות ולעתים יש להם מניעים ציבוריים ולא פליליים (הנשיקה של רמון לדוגמא). מדובר בלחץ זמן ובהסחת דעת של מי שכרגע אחראי על כולנו וזמנו עמוס בכל מקרה מעל למידה הסבירה. הטענה המקובלת היא ש"יקוב הדין את ההר", שאין איש חסין משלטון החוק ושכולם שווים בפניו גם ראש ממשלה. מעמדו ו"ההשלכות הציבוריות" נחשבות כלא רלבנטיות למרות שהן כן רלבנטיות מאד. למעשה מדובר באיום סמוי של התקשורת לעבור למיתקפה בנושא "חופש העיתונות" והכפשת ישראל כמדינה "סותמת פיות" כדי לחלץ את אורי בלאו מעמידה בפני בית משפט. במעגל היותר רחוק מדובר בדרישה לחסינות גורפת לאנשים שמסוגלים לייצר "השלכות ציבוריות קשות" כמו התקשורת.

אמנם מדינת ישראל חייבת להקפיד על חופש התקשורת. מכל הידוע לי קשה למצוא תקשורת יותר חופשית מזו שבישראל, אבל אנשי התקשורת אינם מעל לחוק. איום על התביעה ב"השלכות ציבוריות קשות" הוא גם עלבון לשלטון החוק וגם עבירה על החוק עצמו. אישית אני מקווה שאורי בלאו יזכה למשפט הוגן ופתוח, שהתביעה לא תירתע מלתבוע אם מצאה לנכון לעשות כך נוכח הראיות וגם שיקומו בתיקשורת עצמה מספיק אנשים שיסרבו ויתקפו את הרעיון שהתקשורת ואנשיה חסינים מהחוק יותר מהחסינות המוענקת להם ממילא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה