אתמול יצא המערב לעוד מתקפת טילים על מדינה ערבית בטענה שהם באים להגן על אזרחי לוב מההרג שעושה בהם השליט שלהם - החבר מאתמול מועמר קדאפי. רק בסוף השבוע האחרון, מאז יום שישי, המשיך לאורנס גבאגו, הנשיא המודח של חוף השנהב שהפסיד בבחירות וסירב לעזוב את תפקידו לטבוח ביריביו והפגיז את אביג'אן בירתו - כמה עשרות נהרגו. בדרום סודן הרג הצבא שהוקם זה עתה של דרום סודן 70 "מורדים" והמדינה שטרם הוקמה כבר נימצאת על סיפה של מלחמת אזרחים פנימית. בתימן נהרגו, על פי מספרי מינימום, 40 בני אדם בידי כוחות הביטחון התימניים. מישום מה להם מותר להרוג את אזרחיהם בחופשיות. ברור שהציניות חסרת גבולות אבל האירועים בלוב הם תמרור אזהרה חמור לישראל. אין מדובר באיום סרק. בשני העשורים האחרונים אכפה הקהילייה הבין לאומית שבע פעמים את רצונה על אומות ריבונית לצד החלש ומול החזק. משטר ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה התמוטט ב 1990 כתוצאה מחרם עולמי ודה לגיטימציה פוליטית. כווית הקטנה שוחררה מהכיבוש העיראקי ב- 1991 לא בכוחות עצמה, סדאם חוסיין הוא זה שטעה בקריאת המפה העולמית. סרביה, החזקה במדינות יוגוסלביה לשעבר, איבדה ב- 1996 את קוסובו, ערש הלאומיות הסרבית, לטובת מדינה שניה לעם האלבני. מזרח טימור קמה כמדינה עצמאית ב- 2002, בשולי אינדונזיה, דווקא מפני שלא היה להם סיכוי מול אינדונזיה אבל היה לה את ה"עולם" לצידה. זה עתה הוחלט במשאל עם בדרום סודן, שסודן נעתרה לו תחת לחץ בין לאומי כבד, על הקמת עוד מדינה אומללה ועצמאית. משטרו של חוסני מובארק הופל לפני חודשיים כתוצאה מלחץ אגרסיבי בין לאומי שהלך והסלים. אתמול החל עוד מהלך בין לאומי של הפלת משטרו של מועמר קדאפי בלוב - בכוח ובהרשאה בין לאומית של החלטת מועצת הביטחון.
במיקרה שלנו, כמו במיקרה של קוסובו ב 1996, האו"מ והעולם נימצא בצד הפלשתיני. הלחץ הגובר כבר דחק את ישראל לפינה וישראל למעשה מקיימת הקפאה כמעט מוחלטת בשטחים והקפאה חלקית בירושלים. אבו מאזן כבר לא צריך לעשות שום דבר. התהליך של הוצאת ישראל בצורה כפויה מהשטחים, בלחץ בינ"ל מתמשך כבר החל, צובר מסה קריטית ותנופה משל עצמו וכמו במיקרה של לוב, העובדות והתקדימים ממש לא משנים.
אנחנו חושבים שהעולם מבין סוף סוף שהבעיות של המזה"ת לא קשורות בישראל. אני אישית מעריך שהלך הרוח גם בארה"ב וודאי באירופה הוא שכדי לחזק את ה"דמוקרטיות" הפוטנציאליות השבריריות של המזה"ת ולשקם את מעמדה המתפורר של ארה"ב במרחב הערבי צריך לצייד אותם בהשגים כלכליים פנימה ובין לאומיים החוצה ועדיין נראה להם שלוב בלי קדפי או הדמוקרטיה המצרית האמורפית יטיבו לרכוש לבבות בעמהם שלהם אם הם יצליחו לאכוף על ישראל מדינה פלשתינית – אפקט "לחזק את אבו מאזן" (למרות שזה כבר לא מעניין את רוב הערבים).
הצונמי הפוליטי קרב ובא מוזן בצביעות, תמימות ובורות. גם אחרי השבת התקווה בסומליה ב 1993 והמלחמות בעיראק ואפגניסטן יש עדיין בארה"ב התלהבות ילדותית מלחבוט באיש הרע התורן שאתמול עוד היה חבר. הפעם זה לא סדאם חוסיין או אוסאמה בן לאדן אלא קדאפי. ממשלת ישראל חייבת להבין שמדיניות של תגובה והיגררות לא תטה את הצונמי אולי תגביר אותו. או שישראל יוזמת מהלך חד צדדי משלה הכלל שינויים בשטח, התנתקות מחלקים של ירושלים והתויית גבולות או שתיגרר מצווחת לגבולות 67. העולם ציני וכוחני עד הסוף, תמיד היה, לשנות אותו אנחנו לא יכלים לתמרן בתוכו כן.
הבעיה היחידה שלנו היא שפוליטית,ביבי מעדיף להיגרר ולהיאנס ע"י הקהיליה הבי"ל.
השבמחקכך,הוא מוביל עם שלם ומדינה אומללה למעמד סרביה /דרום אפריקה הישנה,בלי שיניד עפעף.
ועם שלם מבין זאת ולא יוצא לרחובות?
כנראה שהתרגלנו למודל של
"או שהפריץ ימות,או שהכלב ימות"
אלדד מירושלים