ביום רביעי האחרון, 16/06/2010, התפרסם ראיון עם עבדאללה מלך ירדן ב"וול סטריט ג'ורנל". בראיון תקף המלך את ישראל בחריפות וטען שישראל מחבלת בחשאי במאמצי הערבים להשיג אנרגיה גרעינית לצרכי שלום ולפתח את היכולות הגרעיניות האזרחיות של הערבים בכלל. המלך האשים את ישראל ישירות שהיא פועלת במדינות כצרפת ודרום קוריאה במאמץ לשכנע אותם שלא למכור לירדן טכנולוגיות הקשורות לתוכנית הירדנית לבנות כור גרעיני להפקת חשמל, שאחת האתרים האפשריים להקמתו הוא הצד הירדני של הערבה. מלך ירדן תיאר את היחסים עם ישראל כגרועים ביותר מאז נחתם הסכם השלום עם ישראל ב 1994.לירדן אין כלל מקורות אנרגיה משלה והיא תלויה לחלוטין ביבוא אנרגיה משכנותיה הערביות. מצד שני התגלו במדינה ב 2007 מחצבי אורניום באיכות טובה שניתן להפיק מהם אנרגיה כמעט בלתי מוגבלת.
אפשר להניח שחלק מהביקורת על ישראל מושפעת מהאווירה הבין לאומית שנוצרה בעקבות פרשת המשט שלפיו כול המנהיגים הערביים גזרו לעצמם קופון קטן בדעת קהל היחוס הערבי הנוגעת להם. יחד אם זאת היא מעלה בחריפות את השאלה של מערכת היחסים עם ירדן. יש לזכור שירדן היא, כמעט בעל כרחה, שותפה אסטרטגית של ישראל. המלך עבדאללה הראשון קיים, עוד ב 1949, מגעים חשאיים עם גולדה מאיר בשוני שבעמק הירדן וסופו שנרצח בגלל נכונותו להגיע לשלום עם ישראל. צה"ל יצר איום אסטרטגי על הסורים בספטמבר השחור של 1970 לבל יתערבו לטובת הפלשתינים ברמת אירביד נגד צבא ירדן. המלך חוסיין הזהיר את ישראל מראש מפני מלחמת יום הכיפורים ב1973 וב 1987, ממש לפני פרוץ האינתיפדה הראשונה, הגיעו המלך חוסיין ושמעון פרס להסכמה בלונדון על השבת הגדה ברובה לידי ירדן כולל המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. הסכם שראש הממשלה שמיר דחה מכול וכול ושלטעמי זו החמצה הסטורית. גם היום, ב 2010, קיומה של ירדן תלוי במידה רבה בקיומה של ישראל ושיתופה של ירדן בתהליך המדיני עם הפלשתינים יכול ליצור שפע של פתרונות "יצירתיים".
עד פרוץ האנתיפדה השניה ב 2001 התקיים כנס שנתי בעמאן, בירת ירדן, שבו ניפגשו אנשי עסקים ישראלים עם אנשי עסקים ערבים. האווירה הייתה בדרך כלל טובה ואופטימית אבל משפע היוזמות הישראליות לשיתוף פעולה כלכלי עם ירדן לא יצא כמעט דבר (זוכרים - שדה תעופה משותף מצפון לאילת, תעלת מיים לים המלח וכו'..). בסך הכול יש לירדנים הרבה סיבות להיות חשדנים וקטני אמונה באשר לשיתוף המדיני כלכלי עם ישראל.
העדר תהליך שלום עם הפלשתינים מאיים באופן מוחשי על זהותה של ירדן כמדינה עם זהות מובחנת ולא פלשתינית (אתמול התבטא הלאומן ההולנדי וחבר הפרלמנט שם גירט ווילדרס שלצריך לכנות את מלך ירדן מלך פלשתין מפני שזה מה שהוא בפועל) יוצר אי שקט בממלכה מפני שהרוב הפלשתיני שבה דורש לעצמו ביטוי לאומי, דומה במידת מה לתחושות התסכול של ערביי ישראל, ירדן, הרבה יותר ממצרים, היא הגשר האמיתי של ישראל לעולם הערבי ומתקיים אתה שיתוף פעולה מודיעיני נרחב. הצלחת הקשר עם ירדן היא בהחלט מסד טוב להצלחת הקשר עם נסיכויות המפרץ, בהמשך אולי עם עיראק ולבסוף, בעתיד, עם סעודיה.
למרות שישראל שקועה כולה בדחוף היא צריכה ויכולה להרים את הראש מעל בצת היום יום. ישראל צריכה להודיע קבל עם ועדה שהיא תשמח לעזור לירדן בהקמת כור גרעיני לצרכי חשמל ותשמח לעזור לה בהשגת הטכנולוגיות הדרושות. ישראל יכולה אפילו להציע לקנות חלק מהחשמל שיווצר בכור או לשתף פעולה בהקמתו בכול דרך אפשרת. לא מדובר בוויתור על חלקי מולדת, בחשש מבניית יכולת צבאית מאיימת. בשותפות הישראלית ירדנית יכולים להיות מרוויחים בלבד לתפארת מדינת ישראל וכן, גם לתפארת ירדן. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה