
מי ששמע את תשובת היומנאי האדישה, התוקפנית והאטומה לזעקותיה המבוהלות של אלמנתו של אריק קרפ, שרה, בטלפון כאשר לא מצאה מילים לתאר את הזוועה שהיא חווה מול עיניה כשבעלה מוכה למוות בידי בריונים, בחודש אוגוסט 2009, לא יכול להימלט מהתחושה שהיומנאים במשטרה מתוכנתים לנער מעליהם את התלונות ולמצוא כל סיבה שבעולם להפנות את המתלוננים לכל כתובת אחרת ובלבד שהתלונה לא תהיה במשמרתם ועל אחריותם. למשטרה יש המון הישגים במלחמה בפשיעה הכבדה אבל האזרח הפונה למשטרה במצוקה, בהלה או היסטריה נתקל לא באוזן קשבת אלא באטימות בירוקרטית מתובלת בגסות רוח של מי שמחכה כבר לסיום המשמרת. – לטיפולכם המפכ"ל וכבוד השר.
-----------------------------------

שנית סיפרו לנו שתפקיד הדיפלומטיה "לרכך" "לאזן" ו/או "לכבות שרפות" ולכן ליברמן אינו אלא "פירומן סידרתי". שוב המצאה עיתונאית. הדיפלומטיה היא אומנות האפשרי ועוסקת במיצוי האפשרויות הקיימות ולא בריכוכם. בלי לשפוט את דברי אביגדור ליברמן לגופם איומים הם חלק מהלשון הדיפלומטית המקובלת גם על מדינות המערב שלא לדבר על מדינות ערב. זה לא אומרת שכל איום הוא חכם ומועיל אבל זה גם לא אומרת שהתעלמות מאיומים ופייסנות הם הדרך הנכונה והמועילה. בדרך כלל מי ששופט את זה - זה ההיסטוריה עצמה. אגב הרבה היסטוריונים מסכימים שלו הממשל האמריקאי היה יותר ברור ויותר מאיים כלפי עיראק ערב פלישתה לכוויית, ב 08/02/1990, לפחות הפלישה ההיא ומלחמת המפרץ הראשונה שבעקבותיה היו נמנעות.
אם ניקח את אהוד ברק שבממשלתו הראשונה, שהחלה ב 1999, הצליח תוך שנה וחצי לדרדר תהליך שלום למלחמה רבתי בפלשתינים. במשמרתו השנייה, כשר הביטחון, הצליח תוך שנה לדרדר את ישראל למלחמה בעזה, שאמנם בוצע כמופת צבאי אבל כאסון מדיני, מותר לשאול מי באמת "פירומן סידרתי" במחוזותינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה