אין לכותרת מפי ראש הממשלה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביום שני האחרון ,07/12/2009, שסוריה וויתרה על התנאי המוקדם שישראל תצהיר מראש על נכונותה לסגת לגבולות ה רביעי ביוני 1967 (תנאי חוצפני המאשרר את הכיבוש הסורי מ 1948 של כמה קמ"ר מרובעים באזור אל חמה בדרום ותל חמרא והחצבני בצפון בתחום הבינ"ל המוכר של מדינת ישראל) איזה סימוכין גלויים בתקשורת הערבית, הסורית או הבינ"ל. בכל אופן מצא ראש הממשלה לנכון לחדש את חוק משאל העם בכל הנוגע לוויתור על ריבונות ישראלית. לכל הכתבים הבורים שתהו אתמול בתקשורת במה נבדלים גוש קטיף, צפון השומרון או ימית מרמת הגולן התשובה ברורה -. ישראל הכילה את ריבונותה על הגולן ומעמדה המשפטי בחוק הישראלי זהה לזה של הרצלייה ומרכז דיזנגוף בתל אביב. ישראל לא!!! סיפחה את סיני כולל חבל ימית ושארם א שייח, לא סיפחה את רצועת עזה ולא את צפון השומרון. הריבון היה הממשל הצבאי שמעמדו זמני. אי הסיפוח משול להצהרה שמעמד ישראל בשטח זמני.
בכל אופן העלאת ההצעה, המתבשלת כבר זמן רב, היא תוצאה ישירה של רצון הממשלה לחשק את עצמה במו"מ עתידי (שלדעתי לא נראה באופק כול עוד איראן מתגרענת) ואלי גם הכרה עצמית של הממשלה, בעקבות המו"מ עם החמאס על גלעד שליט, שאין לממשלה כוח עמידות וחוסן להתמודד מתוך ראיה ארוכת טווח עם הסיכונים וגם הסיכויים. מין ממשלה שמודה שאין לה כוח להנהיג ומחפשת לעצמה מין מוצא מהכרעות קשות.
