הסכם הסיוע שמיועד להחתם עם ארה"ב הוא הרבה פחות נדיב, אדגיש פחות נדיב, מההסכם הקודם שהסדיר את הסיוע בשנים 2006-16. בהסכם הקודם הסיוע עמד על 3$ מיליארד בשנה - מתוכו 20% ניתן היה להוציא בשקלים לצורך המרצת התעשיות הביטחוניות הישראליות. בנוסף קיבלה ישראל ישירות באמצעות חקיקה של הקונגרס סכומים משמעותיים נוספים לפרויקטים יעודיים ובראשן מערכות ה'חץ', 'כיפת ברזל', 'שרביט קסמים' והפרויקט שלא המריא - מערכת הלייזר 'נאוטילוס' . איני יודע את הסכומים המדוייקים אבל הערכה ממעיטה מעמידה את הסכום על לפחות עוד 300$ מיליון בשנה .
הסכם הסיוע החדש עומד על 4$ מיליארד בשנה. בתחילה דרשה ארה"ב הפסקה מיידית של המרת 20% מהסיוע לשקלים לשימוש התעשיות הישראליות. בסוף הוסכם על הפסקה הדרגתית עד 2021 ומאז ניצול מלא של הסיוע רק במשק האמריקאי, שזה היה ההישג העיקרי של ישראל במו"מ על פני ההצעה האמריקאית הראשונית, ואיסור על ישראל לפנות לקונגרס לבקשת תקציבים יחודית נוספת. אם מביאים בחשבון אינפלציה של 22% בארה"ב מאז הסכם הסיוע הקודם ב 2006 ואת הסכומים שהקונגרס הקצה, בניפרד, לישראל מדובר באותו הסכום הריאלי, בעצם קצת פחות, אבל בהרעת תנאים ובתלות גוברת בזרוע הביצועית של ארה"ב- קרי הממשל והנשיא .
אני מניח שהיות וישראל מתחרה בארה"ב בסוגים מסויימים של מערכות צבאיות, רובוטיקה יבשתית וימית, מזל"טים וחימוש מונחה מדוייק - בעגה הצבאית חמ"מ, ואף זכתה, תוך תחרות עם ארה"ב, בעיסקאות ענק עם הודו ופולין ברור הכעס האמריקאי שלא לממן פיתוח ישראלי בכסף אמריקאי אלא רק במסגרת "פרויקטים משותפים" שבהם, גם אם הפטנט הוא ישראלי זכויות השיווק והיצור ישארו בארה"ב - זה בעצם כרגע המצב עם "כיפת ברזל". עוד חתר הממשל האמריקאי, בהצלחה יש לומר, להגביל את היכולת של ישראל להתנגח עם הנשיא ולעקוף את מדיניותו באמצעות הקונגרס. מצד שני כושר הפיתוח הטכנולוגי של ישראל הוא נכס ביטחוני אמריקאי - לא פעם קיצרה ישראל וזירזה הליכי פיתוח ארוכים בארה"ב בעזרת טכנולוגיות ישראליות. לכן אפשר לסכם שישראל צריכה לשמוח על 40$ מיליארד שתקבל לצורך ביטחונה מארה"ב בעשור הקרוב ומצד שני אין כאן מציאה אלא הרעת תנאים ביחס למה שהיה מקובל קודם . עוד יותר כך כי חלק גדול מדי מהסיוע כבר מושקע ומשועבד מראש למערכת יקרה מדי - מערכת ה אף-35. אני חושד שארה"ב מעוניינת בסיוע לישראל בעיקר כדי לממן את ה אף-35 שברור לחלוטין - ללא הסיוע ישראל וודאי לא הייתה רוכשת את המטוס שבינתיים הוא בעייתי ויעילותו המיבצעית נמצאת בוויכוח קשה .
לגבי ישראל - היא היום מדינה עשירה עם יכולות כלכליות משמעותיות ותעשיות ביטחוניות שנושאות את עצמן בריווחיות. במיקרים מסויימים הסיוע האמריקאי הפך לרועץ - למשל היצור של רוב רכיבי מערכות 'כיפת ברזל' ו'חץ' הוא בארה"ב ומכירתן, למשל מכירת מערכת 'כיפת ברזל' למיפרציות, נעשית דרך חברות בארה"ב שגוזרות את עיקר הקופון מהיצירתיות הישראלית . שנית ישראל יכולה להתנות רכישות ביטחוניות מארה"ב ברכש גומלין מישראל שיפצה ואולי אף יותר את התעשיות הביטחוניות בישראל . למשל במיסגרת רכישת ה אף-35 התחייבה ארה"ב לרכוש 400 זוגות של כנפיים למטוס מהתעשיה האווירית הישראלית ולשלב את קסדת 'אלביט' במערכות המטוס. ארה"ב שאפה בתחילת הדרך לא לאפשר לאף מדינה בעולם להשתלב בטכנולוגיה של ה אף-35 והנה, במיקרה הישראלי הגדר הזו ניפרצה וישראל כן משולבת בטכנולוגיה של המטוס - באיזו מידה ועד איזה עומק איני יודע אבל יש לי אמון מלא ביצירתיות וב"תחמנות" הישראלית שלבסוף ה אף-35 שלנו יוביל הרבה שידרוגים בארה"ב. אני מקווה, כאן איני בטוח, שישראל תדע להתמקח ולגבות את שווים בעתיד. לכן, לסיכום, ההסכם הביטחוני מרע את התנאים לישראל אבל מאפשר לישראל חופש פעולה טכנולוגי גדול יותר בתחומים רבים שכעת לא יהיה מעורב בהם סיוע אמריקאי - מניסיון העבר זה בדיוק המצב שהיצירתיות הישראלית פורחת לתפארת מדינת ישראל .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה