לג'יהאד העולמי יש שלש מקורות שבהתמזגותם יצרו את התופעה. א. המלחמה הרוסית באפגניסטן משלהי דצמבר 1979 שלימים ניקזה אליה את מוסלמיי העולם למלחמת קודש בכופרים הנוצרים - רעיון שמקורו בכלל בארה"ב : ב. רצח אנואר סאדאת ב אוקטובר 1981, על רקע הסכם השלום עם ישראל שנתיים לפני כן, שבעיקבותיו ברחו עשרות אלפי מוסלמים אדוקים, עדיין לא ממש ג'יהאדיסטים, ממצרים וחלק גדול מהם נחת באפגניסטן להנהיג את המלחמה ברוסיפ הכופרים (בסיוע הסי.איי.אי) ו ג. הטבח בחמה בסוריה במרץ 1982 ששילח גלים נוספים של פליטים מוסלמים סונים אדוקים, עדיין לא ג'יהאדיסטים, לאירופה ולאפגניסטן. רוב תאי אל קאעידה באירופה הונהגו בידי פליטים סונים מסוריה שברחו לאחר טבח חמה ( רמז למה מחכה לאירופה בעוד 20 שנה). החיבור בין האירועים שהתחוללו בטווח זמן של שנתיים וחצי (12/1979-03/1982) יצר את הג'יהאד העולמי . זה מחיר עקיף של העולם ותוצאה לא צפויה של הסכם השלום בין ישראל למצרים שיש לו תפקיד מרכזי בהתהוותה.
שלש ראשי מדינות נירצחו במזה"ת בגלל תהליך השלום בין ישראל לשכנותיה - ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל, אנואר סאדאת נשיא מצרים ומלך ירדן עבדאללה הראשון ביולי 1951 על מדרגות הכניסה למסגד כיפת הסלע בירושלים.
למה כל ההקדמה הזו ולמה היא נועדה ? להסביר שתהליך השלום בין ישראל לשכנותיה מעורר זעזועים קשים וגלי הדף בלתי צפויים בעולם הערבי (גם אצלנו) צורך משאבים ביטחוניים רבים, תשומות מדיניות רבות ובעיקר מצריך יציבות פוליטית והמשכיויות שילטונית.
לאחרונה מפזרים הצמד בוזי וציפי נוסחה משלהם להתמודד עם התסיסה הפלשתינית. יש הזדמנות לקואליציות חדשות במזה"ת, כך ראשי העבודה, שביחד עם מדינות ערביות נוספות "יכניסו את אבו מאזן לחדר המו"מ" לפי ניסוחה של ציפי ליבני משל המזה"ת כפי שהוא היום עדיין לא חדר לתודעתם. אין אף מדינה ערבית במזה"ת כולו שלא חרדה לקיומה הפיזי ממש או לשרידות שילטונה. אין אף מדינה במזה"ת שלא נמצאת במילחמה ישירה ממש, כמו הסעודים בתימן והמצרים בסיני, או במילחמה עקיפה, כחלק מקואליציה, או נגד דאע"ש או נגד השיעים של תימן, וכולן חרדות מאיראן. אין אף מדינה במזה"ת שרוצה או מסוגלת להוסיף למתחים הפנימיים שלה ולמאבק הקיומי שלה את הזעזועים הבלתי נימנעים של תהליך שלום כל שהוא מול ישראל .
גם במיקרה שמדינה ערבית תאלץ להיגרר למו"מ ישראלי פלשתיני חזקה עליה שתנקוט בעמדות הקיצוניות ביותר האפשריות כדי למזער את החיכוך עם האיסלאמיסטים בארצם. להמחשה מלך ירדן עבדאללה השני חייב הרבה משרידותו לישראל. הווקף בהר הבית הוא ירדני ועובדיו מסוננים על ידי שרות הביטחון הירדני ועדיין הוא נוקט בסוגיית המהומות בהר הבית עמדה קיצונית נגד ישראל, במקום עמדה מפייסת, בשל חששו מהאסלאמיסטים בארצו, מהרוב הפלשתיני ומהחיבור בינהם בעת הזו דווקא. אכן יש הזדמנויות לקואליציות חדשות - כאלו שמחזקות את השרידות מול דאע"ש, כשתהליך השלום מול ישראל דווקא מחזק את ההתלהבות מדאע"ש, או את מארג הכוחות מול איראן. אין לחברה הערבית סביבנו ולמדינותיה השורדות בקושי שום יכולת, שום חשק ושום נכונות לעמוס על עצמן את הובלת תהליך השלום שלא יכול לקדם אותם לשום מקום ובהחלט יכול לערער לחלוטין את יציבותן המתנדנדת.
ח"כ איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המאוחדת, קורא ל"פשרה היסטורית ולחלוקת הארץ" . נוסחה ממוחזרת מאז ועידת לונדון ב 1938. אהוד ברק בקמפ דיוויד 2, באוגוסט 2001, הציע את חלוקת ירושלים, מעבר בטוח מעזה לגדה, פינוי הביקעה ו96% משטחי יו"ש. הפשרה ההיסטורית לא נחתמה כי יאסר ערפאת, למרות לחצי סעודיה, התעקש על מימוש זכות השיבה לא בשטחי פלשתין העתידית אלא "במקומות מהם גורשו" שיך מוניס, חיפה או מג'דל (אשקלון). ראש הממשלה אריק שרון ביצע את ההתנתקות מעזה בקיץ 2005. ישראל פינתה את רצועת עזה ללא הסכם עד הגבול הבינ"ל ממש . בהתנתקות היו כל הרכיבים של הסדר קבע לגירסת הפלשתינים. גבול 67, ללא נוכחות ביטחונית ישראלית, ללא מתיישבים יהודים, עם שליטה מלאה של המנגנונים הפלשתינים, באמון ארה"ב, פקחים בינ"ל במעברים ושדה תעופה עצמאי ללא פיקוח ישראלי - פיילוט למדינה פלשתינית בדרך . כידוע ההסדר קרס, הפקחים ברחו וחמאסטן השתלט, בסיוע איראן, על השטח.
אהוד אולמרט בנובמבר 2008 הציע לאבו מאזן כמעט הכל אם מתייחסים לקו הירוק של 1967 כנקודת מוצא. כולל חלוקת ירושלים, פינוי הביקעה ומאחזים מודיעיניים על גב ההר. אבו מאזן הודה בראיון לוושינגטון פוסט באפריל 2009 שאלו היו אכן הצעותיו של אולמרט אלא שהוא דחה אותן כי - ציטוט - "קבלתן הייתה מונעת התיישבות רחבת היקף של הפלשתינים במקומות מהן גורשו" - סוף ציטוט. אבו מאזן מדבר על שתי מדינות - ישראל על שתי מדינות לשני עמים. שאיימן עודה יגיד האם הפשרה ההיסטורית היא "לשני עמים". עד כה הוא הסתפק בלא להתייחס לנקודה .
לא משנה למה נכשלו שיחות השלום - העולם תמיד מאשים את ישראל ותובע מחיר על הכישלון והתעלם מהכישלונות של הפלשתינים לנהל את עצמם ומסרובם המוחלט להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית (שני עמים) או לחילופין להגביל את זכות השיבה למדינה הפלשתינית בגבולותיה היה ותקום . היות שכך אין לפלשתינים שום תמריץ אסטרטגי להיכנס למו"מ עם ישראל.. הם לא בלחץ בינ"ל אלא אנחנו, הם לא מוכנים להתפשר על זכות השיבה ולמה, בעצם הסכמתם למו"מ איתנו, יסירו מאיתנו את הלחץ הבינ"ל ואת תגית הסרבן שמדביקים לנו ולא להם ועוד יעמיסו על עצמם את הזעזועים הכרוכים בתהליך כזה ושבהכרח ישחקו לידי החמאס והג'יהאד האסלאמי. כרגע נוח להם שהעולם לוחץ עלינו ולא עליהם, פוגע בלגיטימיות שלנו ולא שלהם והם לא צריכים להתלבט במשמעות "הפשרה ההיסטורית". התמריץ היחידי לפלשתינים להתחיל מו"מ עם ישראל הוא רווח טקטי מיידי, למשל שחרור משמעותי של אסירים, אבל אז הכל הצגה כדי לשחרר אסירים וחזקה על המו"מ שהוא יקרוס משישוחררו האסירים כפי שקרה כל כך הרבה פעמים בעבר. .
לכן הדרך היחידה שנותרה לישראל שאינה כפייה מוחלטת של הריבונות הישראלית על ערבי יהודה ושומרון היא הדרך החד צדדית. הגדרה מחודשת של גבולות ירושלים והעברת חלק מהשכונות הערביות לרשות הפלשתינית בתוספת חלקים משטחי B. לא שיהיה שלום (אין דבר כזה במזה"ת ולא יהיה בעשורים הקרובים ), לא שיסתיים הסכסוך ויעלם הטרור, הוא אולי יצטמצם, אבל לנו יהיה יותר קל לשמור על ירושלים, על זהותנו היהודית דמוקרטית של ישראל ועל מעמדנו הבינ"ל
את הראיון המקורי עם אבו מאזן אפשר לקרוא כאן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה