המזרח התיכון בוער, לא החדר אלא המרחב הציבורי המוסלמי כולו במזה"ת ספוג באדי בנזין וענני גז רעילים ואין באופק שום סיכוי להקלה מה במזג האוויר הנפיץ - ממש להיפך, איראן שקיבלה רוח גבית מהסכם הגרעין עם ארה"ב מגבירה את הלהבות בסוריה ותימן, תורכיה פתחה במלחמת אזרחים נגד הכורדים בארצה באמתלה שהיא נלחמת בדאע"ש, רוסיה מפציצה באזור את כל מי שמסכן את משטר אסאד. האופק מאיים יותר מההווה.
באווירה הזו כשנוער מתוסכל, חלקו חולם על דאע"ש ולא מעיז, חלקו הוזה הזיות של גבורה שהידית למען האסלאם "בסביל אללה" (בשרות האלה), חלקו סתם שונא יהודים משחר נעוריו וכמעט לכולם, הנוער הערבי במזה"ת כולו והפלשתיני בפרט, אין עיניין בתהליך השלום הישראלי פלשתיני, נידרשת אחריות וזהירות מיוחדת - כולם הרי יודעים שהגפרור יכול לחולל פיצוץ ואיש אינו יודע או יכול להניח מה יהיו תוצאות הפיצוץ. אפשר רק להגיד בוודאות שאין אף חברה ערבית במזה"ת (למעט המיקרה השונה מאד של תוניסיה שהיא בכלל חלק מהמגרב) שהרוויחה משהו מהגפרור שהציתו בחצרם וכולם הפסידו הרבה יותר משנות דור בהתפתחותם. חלק גדול מהחברות הערביות של המזה"ת איבדו כל סיכוי להשתקם ולחזור למה שהיו לפני חמש שנים בטווח הניראה לעין - החברה הפלשתינית לא שונה משאר החברות הערביות - טיפש זרק גפרור למערבולת האדים הדליקים ואת התוצאה אין לחזות לבד מכך שלפלשתינים לא מחכה עתיד טוב יותר - כמובן אם משהו בכלל מעוניין בעתיד עלי אדמות ולא באורגיה בגן עדן .
אבו מאזן נמצא במילכוד , העולם מאבד עיניין בסכסוך והעוצמה הפוליטית של הערבים דועכת במהירות. קצת להט דתי, סיסמאות כזב ואיום במלחמת דת נוספת במזה"ת - הפעם לא זו המתחוללת בין סונים לשיעים, לא המלחמה של אל קאעידה בנוצרים (הצלבנים בלשונם) אלא יהודית-מוסלמית, אמורה הייתה לדחוף את הסוגיה הפלשתינית חזרה לסדר היום העולמי לקראת העצרת הכללית של האו"מ לפני כחודש. מכל המאויימים מגל הטרור הפלשתיני שראשיתו בסיסמת הכזב האסלאמי "אל-אקצה בסכנה " מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא המאויימת פחות מכולם. היא לא מאויימת בקיומה אלא מוטרדת בשיגרת חיה לכל היותר. הרשות הפלשתינית היא המאויימת יותר מכל מגל הנפץ הבלתי נישלט שפורץ מהחברה הפלשתינית. הסיכוי שאבו מאזן יאלץ לברוח לירדן גדול במאות מונים מהסיכוי שביבי יאלץ להתבצר בקיסריה.
המאויים השני הוא מלך ירדן עבדאללה. מי שחבר, מאיימת הרוב הפלשתיני בארצו, לאבו מאזן בזריקת הגפרור להר הבית . שילטונו ממילא נמצא באיום מתמיד של דאע"ש, בנו של חבר פרלמנט ירדני ביצע לפני כשבועיים פיגוע התאבדות בשורות דאע"ש בסוריה, אחרים מצטרפים לדאע"ש בהמוניהם, בינהם קרובי משפחה של הטייס מועז אל קססבה, שדאע"ש שרף חי בכלוב כשהאירוע מופץ ברשתות החברתיות לעולם המוסלמי ( 1.5 מיליון צופים בשבע הדקות שבין הפצת הסירטון ברשת להסרתו ב 03/02/2015 ). במו ידיו הצית המלך בערה דתית בחברה הירדנית המשולהבת ממילא עד כדי להתפקע. אם יפול, והתסריט בהחלט לא דימיוני, תיזכר תמיכתו בהפצת שקר "אל-אקצה בסכנה" כתחילת המידרון שממנו כה רצה להימנע - המידרון לאבדון.
השלישי להיפגע הוא ציבור ערביי ישראל שהוכיח בשנים האחרונות רצון בולט להשתלב בחברה הישראלית. ציבור שהנהגתו כל כך שמחה לשפוך עוד בנזין למדורה. לא מחכה להם אסון בסדר גודל שאפשרי ברשות הפלשתינית, לא מחכה להם התמוטטות כל סדרי עולם כמו שיכול לקרות בירדן אבל הפער בינם לכלל ישראל יקשה מאד על שילובם הכלכלי והחברתי במדינה משל לא למדו דבר מיום האדמה ועד היום.
מי שהכי פחות מאויים זה החברה הישראלית בכללה והחברה היהודית שבתוכה בעיקר. אבו מאזן, עושה רושם, כבר מבין שהתהליך יצא משליטה, המלך עבדאללה מנסה להחזיר את הכדור לאקדח שממנו נורה אבל הסכנה להם ולממשלותיהם היא כבר לא מאל אקצה אלא מהחמאס בעזה, מהנהגת ערביי ישראל ומההקצנה המוסלמית הכללית במזה"ת שהם, באיוולתם, ניפחו והעצימו. לכן אם המלך עבדאללה ואבו מאזן לא ימהרו לשלב ידיים עם ממשלת ישראל בדיכוי "אינתיפדת הסכינים" הם מסמנים לעצמם את סופם לא בגללנו אלא בגללם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה