אל-בגדדי מתגלגל מצחוק

בעיקבות התקפת הטרור על מערכת 'שרלי הבדו' בפריז אפשר לסכם את השלב הנוכחי כניצחון בנקודות לאסלאם הרדיקלי.   נתחיל במעמד הנוצרים בעולם - האפיפיור הנוכחי הוא כניראה רפורמטור של המנגנון והתפיסות הכנסייתיות אבל שפן גדול בהגנה על הנוצרים באשר הם. בכל אזורי החיכוך עם האסלאם סובלים הנוצרים מהתנכלויות וטיהור אתני. רוב הנוצרים כבר נימלטו מעיראק או היגרו מלבנון. אחרים, כמו הנוצרים בסוריה, מחפשים בכל דרך מילוט מארצם שהפכה מבחינתם למלכודת מוות ודם.  הנוצרים ברשות הפלשתינית הפכו ממיעוט גדול של 25% מכלל התושבים ב 1967 למיעוט זניח של פחותמ 3% ב 2015. בתת הסהרה בורחים נוצרים מאזורים מעורבים בצפון ניגריה, ניז'ר וקמרון.  באינדונזיה ודרום הפיליפינים הם סובלים מהתנכלויות ואפילו באירופה הנוצרים מתחילים להרגיש תחת מצור נוכח רוב חילוני אדיש - והאפיפיור יוק. מבחינתו כמעט אין איזכור להכחדת הנוצרים בחלקים הולכים וגדלים בעולם. הוא ידבר על שלום בין ישראל לפלשתינים, על פיוס ביגוסלביה לשעבר או בקפריסין אבל כשמדובר בנוצריי המזה"ת הם פשוט לא קיימים. ביקורו כאן במאי 2014 נעדר כל מחוות של תמיכה בנוצריי ישראל והרבה יותר מחוות שעסקו ביחסי ישראל פלשתינים. למעשה נתנה הכנסיה הקתולית הרשאה לטיהור הנצרות מהמזה"ת .

חופש הדיבור וההבעה, מאושיות הדמוקרטיות המערביות - עד כה היו לחופש הדיבור שני סייגים - הסייג הראשון זריעת בהלה  (לקרוא "שריפה" באולם סגור). הסייג השני היה הסתה - לכו תעשו מעשה! פוגעני. היה מקובל על כולם שביקורת, בעיקר סטירה ובעיקר קריקטורות אמורות להיות נושכות, מלגלגות ומגחיכות. בעיקבות פיגוע הטרור בפריז עלו קולות מרכזיים שדיברו על סייג חדש - 'פגיעה ברגשות הזולת'. האפיפיור עצמו, הזכור לרע מהחלק הראשון, התבטא בסרי לנקה שם ביקר ש"יש הגבלות על חופש הביטוי למשל פגיעה ברגשות הזולת". המהדורה הראשונה של 'שרלי הבדו' לאחר הפיגוע הציגה את הנביא מוחמד כבוכה ושלט בידו "גם אני שרלי" אמנם נחטפה על ידי ההמון הצרפתי בכמה מיליוני עותקים על פני התפוצה הרגילה של 60,000 עותקים - אבל עיתונים ניכבדים רבים במערב, ממובילי דעת הקהל ומי שהתיימרו להיות "חסידי חופש הדיבור", כמו למשל הניו יורק טיימס - עיתון הבית של תומס פרידמן, סירבו למחזר את הקריקטורה בטענה החדשה, המוזרה ועכשיו גם הלגיטימית שהם "לא רוצים לפגוע ברגשות הזולת".

הטרור בצרפת הצליח לקבוע סייג שלישי לחופש הדיבור "פגיעה ברגשות הזולת". - קל יחסית להגדיר "הסתה", קצת יותר מסובך להגדיר "הפצת בהלה" אבל כמעט בלתי אפשרי לתחם "פגייעה ברגשות הזולת" - מדובר במונח הכי יחסי בעולם. הרי כל ביקורת נשכנית היא כמעט תמיד גם פוגענית בצורה כל שהיא ורגשות פגועים יש לא רק למוסלמים.  אין ספק לג'יהאדיסטים יש הרבה סיבות לחייך - ברגשות שלהם כבר אסור לפגוע .

האסלאם דת של שלום - כל הפוליטקאים המערביים המובילים נזהרו מאד להגדיר את האסלאם כבעיה. חלקם, כולל הנשיא אובאמה עצמו הגדירו את האסלאם כ"דת של שלום" . בצדק יש לנהוג בזהירות בהכללת1.6 מיליארד מוסלמים תחת תווית אחת  התנכרות לקהיליות מוסלמיות במערב אירופה והדחקתם לשוליים רק תחריף מאד את הבעיה. אני נימנה אל אלו החושבים שרק האסלאם מתוכו יכול להתגבר כל הרוחות הרעות של הג'יהאד המקצין ורק הוא, האסלאם, יכול להגדיר מחדש את תפקידו הציבורי, הקהילתי והמקומי. טוב יעשה המערב אם יושיט יד לאסלאם המתון באשר הוא.  מצד שני צריך להתפח דיאלוג גלוי על התפקיד המערער של האסלאם בימינו - יש לזכור לא תמיד זה היה כך - פעם, בתור הזהב של ספרד, האסלאם הוביל בסובלנות, בדיאלוג בין הדתות ובקידום המדע.

אי אפשר להתעלם מכך שכמעט כל מעשי הטרור בעולם מבוצעים על ידי מוסלמים - שרוב מוחלט ממעשי ההרג והזוועה בעולם מבוצעים על ידי מוסלמים בעיקר נגד מוסלמים. שהעולם המוסלמי דוחק החוצה בכל מקום בעולם קהיליות עתיקות שחיו מאות ואלפי שנים בכפיפה ודו-קיום עם האסלאם ושמפת הזוועות וההרג בעולם דומה באופן מפתיע לפריסת האסלאם על פני כדור הארץ. הסוגיה הזו חייבת דיון גלוי בין פוליטיקאים אבל גם בין מנהיגים מוסלמים בינם לבין עצמם וובינם למנהיגים לא מוסלמיים. הדחקת הבעיה לא יכולה אלא להחמיר את המצב. מותר וצריך להגיד שיש באסלאם הרבה יסודות טובים, בעבר האסלאם הוביל את הקידמה האנושית, אבל כרגע האסלאם חולה, חולה מאד ומחלתו מדבקת. ההתכחשות לבעיות של האסלאם היא גם התכחשות לאסלאם המתון, זה שעדיין שורד, ומשאירה את הזירה כולה לאסלאם החולה, הקיצוני והאלים.

בקיצור - בסבב הנוכחי האסלאם הרדיקלי  צבר עוד נקודות. העולם מתעלם מהטיהור האתני של נוצרים ומיעוטים מהמרחב המוסלמי, המערב מגדיר מחדש ומצמצם את חופש הדיבור כך "שלא יפגע ברגשות הזולת" - מי יודע היכן זה יסתיים? והאסלאם עצמו מוגדר כ"דת של שלום"  שבינה לקומץ הקיצונים הג'יהאדיסטים כביכול אין דבר וחצי דבר. אין ספק שאם לאבו באקר אל-בגדדי, החליף איברהים הראשון ממוסול, יש גם חוש הומור הוא ממש כרגע מתגלגל מצחוק.