לקראת האפשרות של עליה מוגברת מצרפת נישמעו בארץ, להפתעתי, קולות מסתייגים - לטעמי קולות פוסט ציונים.
ח"כ ניצן הורוביץ ממר"ץ, למשל, טען באחת מתוכניות האירוח בערוץ הראשון שללא יהדות ארה"ב, שם בארה"ב, ספק אם התמיכה האסטרטגית המוחלטת של ארה"ב בישראל הייתה מתממשת, שם, לטענתו, היהודים משתתפים ומבטיחים את קיום החזון הציוני - ללא גלות חיה, נושמת, מאוחדת ומחוייבת ספק אם יש ציונות בארץ. החזון של פתרון בעיתו של העם היהודי על ידי ריכוזו בארץ ישראל - הציונות - לא יכולה להתגשם, על פי ניצן הורוביץ והזרם שהוא מייצג, אם אכן היא תתגשם ברובה..
אכן לאחר מלחמת העולם השניה, כשיהודי ארה"ב, כדי 5 מיליון מתוך כ 160 מיליון, בדרך כלל מבוססים, מאורגנים ומשולבים בפוליטיקה האמריקאית, היוו כדי 40% מיהודי העולם ויהודי ארץ ישראל רק כדי 5% מיהודי העולם, כדי 11.5 מיליון אז. הטענה הייתה, יחסית, נכונה. למה 'יחסית' - כי אין לנו מושג מה היה קורה בארץ לו מיליוני הפליטים ממזרח אירפה, מפרעות קישינב ב 1904, ממלחמת האזרחים ברוסיה, ממלחמת רוסיה פולין ב 1920 והתמוטטות הסדר במזרח אירופה היו עולים לארץ ולא לארה"ב. אם בישראל של 1947 לא היו כאן רק 600 אלף יהודים אלא, נניח, ארבע מיליון.
למרות ההשפעה היהודית החזקה - מדיניות החוץ של ארה"ב עד מלחמת ששת הימים ב 1967 הייתה מסויגת מישראל, דומה למדיניות צרפת היום. ארה"ב תמכה ביוזמות בינ"ל רבות, לצד בריטניה והערבים בשל התפתחות המלחמה הקרה והתלות הגוברת בנפט הערבי. על ישראל הוטל אמברגו נשק אמריקאי והמעצמה התומכת הייתה צרפת. ב 1961 מכרה ארה"ב, לראשונה, מערכות טילי 'הוק' לישראל' בעיקר בשל תפקידם ההגנתי המובהק. רק ניצחון ששת הימים, מה שהציב את ישראל מיד כמעצמה אזורית, והאמברגו הצרפתי החלה ארה"ב למסד את הקשרים הביטחוניים עם ישראל. יהדות ארה"ב, בשיא עוצמתה בשנות החמישים, יכלה לעזור אישית על ידי רכישת אגרות חוב מישראל ושאר צורות אבל לא ממש לעצב את האינטרס הלאומי של ארה"ב כפי שהוא נתפס אז. בהיפוך יהדות צרפת החזקה והמאוחדת לא מסוגלת להשפיע היום על מדיניות החוץ והצורה שהם תופסים, שם בצרפת, את האינטרס הלאומי שלהם. לראיה צרפת מובילה מהלך מדיני שבשלב הראשון נועד לגמד את ישראל ובהכרח, בשלב השני, יכול להביא להשמדתה למרות היהודים שם. יהדות צרפת תברח ברובה, בסופו של יום, מצרפת והשאלה האם לישראל או לא - היא לא תשאר בצרפת לתמוך "מבחוץ" במיפעל הציוני.
שנית, במבט לאחור, יהדות ארה"ב, התומכת הגדולה כמעט לא סייג בישראל, דנה עצמה לשמד - היהדות הזאת הולכת ונימוגה ומה שנישאר ממנה כבר לא מאוחד מאחורי ישראל בכל תנאי. בראיה הסטורית תרומת יהדות ארה"ב הייתה תקופתית, חשובה וטקטית בעיקרה. בטווח האסטרטגי הארוך הם לא תשובה מתמשכת ליהדות ואפילו לא משענת ארוכת טווח לקיום ישראל - אז, ב 1948. יהודי ארה"ב היוו כמעט 3% מכלל האוכלוסיה, היום יש פחות משני מיליון יהודים בארה"ב המגדירים עצמם ככאלה - 0.6% מהאוכלוסיה, מפוצלים בגישתם כלפי ישראל עם השפעה הולכת ונימוגה על הפוליטיקה הפנימית בארה"ב. עוצמתה של ישראל היא עדיין האלטרנטיבה היחידה לקיומו והמשכיותו של העם היהודי והתמיכה בו פונקציה של כוחה ועוצמתה הרבה יותר, במונים הרבה יותר, ממשקלם של כל היהודים בפזורה - אפילו ממשקלם הנמוג של היהודים בארה"ב. שיתוף הערכים, השילוב הטכנולוגי, העוצמה הצבאית והיציבות הם בבסיס התמיכה העכשווית של ארה"ב בישראל ולא הקהיליה היהודית שם.
אם מעמידים אחד מול השני שתי חלופות - הראשונה: יהדות של 6.5 מיליון תושבים יהודים בישראל, כדי 76% מהאולוסיה הכללית בישראל וקצת מעל ל 50% מיהדות העולם ושאר היהודים בקהילות, נניח אפילו חזקות ומגובשות בארה"ב, צרפת, בריטניה, רוסיה ושאר מדינות או - החלופה השניה: 10 מיליון יהודים בישראל, 80% מיהדות העולם ו 85% מכלל אזרחי הארץ, על כושר העבודה והיצירה שלהם איזו אלטרנטיבה לדעתכם הייתה מבטיחה יותר טוב את ההמשכיות של העם היהודי, את קיומו כאן בארץ, את עוצמתו ורווחתו הכלכלית ואת משקלה הבין לאומי של ישראל ?
קשים קשיי הקליטה בישראל החיים עצמם לא רגועים - המתח הביטחוני תמיד באוויר אבל רק הציונות - פתרון בעייתו של העם היהודי על ידי ריכוזו בארץ ישראל - היא התשובה האסטרטגית האמיתית - כל השאר הם תשובות זמניות, טקטיות במהותן שסופן התבוללות כמעט מוחלטת של היהדות בעולם. לגבי השאלה אז מה אם לא יהיו יהודים בעולם? - אין לי תשובה זה בעיקר עיניין של אמונה אישית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה