ציפיות

ה'אביב הערבי', שבתחילה ניראה כהתקוממות המונים ערביים נגד משטרי הדיכוי והשחיתות ששלטו בהם, הפך כבר מזמן ואליבא דכולם לאינתיפדה (התנערות) מוסלמית. בכל מדינות הלאום הממוצאות בהסכם סייקס-פיקו ב 1916, באמצע מלחמת העולם הראשונה, ובכל הגבולות שעוצבו במזה"ת בעיקבות וועידת סן-רמו ב 1920  מדינות הלאום הערביות המסורתיות, עיראק, סוריה, לבנון, ירדן, לוב וחלק מהנסיכויות מאותגרת הלאומיות הערבית הממומצאת על ידי הזהות האסלאמית האוטנטית. צריך לפתח ציפיות לא ראליות להאמין שדווקא ברשות הפלשתינית הזהות הכביכול "לאומית" הפלשתינית לא תאותגר גם היא על ידי הזהות המסולמית הגורפת כל. אכן אנחנו נוטים לראות במחלוקת חמאס-פת"ח מחלוקת בין פלגים פלשתינים אבל זו מחלוקת בין זהות מוסלמית מרחבית, מכלילת כל וערבית במהותה לבין המשטרים הלאומיים המסורתיים של הסהר הפורה.

בכל המרחב צצות חבורות סלפיות, חבורות שרוצות להחזיר את האסלאם, כל חבורה לגירסתה ולהבנתה כיצד היו החיים אז בראשית האסלאם. כולן מערערות על הגבולות המדיניים הקיימים, אפילו על הגבולות ההיסטוריים של מצרים, ורובן שואפות לעולם מוסלמי מאוחד אחד גדול. הרוב מאמינים באלימות והמיעוט הזניח בדוגמא אישית וקהילתית והם, המיעוט, ניבלעים ברקע. זו שאיפה לא ראלית, למעשה ממש משיחית, לחשוב שחבורות כאלה לא צומחות כפיטריות אחר הגשם גם במרחבי הרשות הפלשתינית ואפילו, לצערי, בקרב ערביי ישראל. זה גדול מהסכסוך וזה גדול מפתרונו לו הדבר היה אפשרי.

מאז הכרזת המלחמה של אל-קאעידה בנוצרים (בלשונם הצלבנים) וביהודים בפברואר 1998 גולשים חלקים נרחבים בעולם המוסלמי, בעיקר הערבי, למלחמת קודש בנוצרים. אל-קאעידה כיוון ישר ללב העולם המערבי כשאינו עושה הבחנה בין מערבי לצלבני, קרי נוצרי - דאע"ש מנסה קודם לטהר את המזה"ת הערבי מבפנים. בראש הרשימה הכיתות ה"חיצוניות" (חווארג') המסונפות לאסלאם מבחוץ- העלאווים, הדרוזים (מהומות אבו-סנאן), הכלדאים והיזידים, אחריהם השיעים לפלגיהם ואחריהם הנוצרים לכנסיותיהם. קשה לצפות שבלחמה הדתית הגדולה בין סונים למיעוטים ושיעים ובינם למערב הנוצרי הם יפסחו דווקא על ישראל בין אם ישבה את מחלוקותיה עם הפלשתינים ובין אם לא. יתכן שלא יגיעו להתעסק איתנו משפע האויבים שכבר צברו לעצמם ומהקדימיות שקבעו - כולל רומא עצמה, אבל השינאה והמטרה ישארו לעשורים רבים.   אין שום סיבה להאמין שהתזזית הזו שכבר אחזה בששת אלפים בני נוער אירופאים מוסלמים, והזרם גדל מיום ליום, שששים אלי קטל וטבח, תפסח דווקא על הפלשתינים כאילו הם לא! חלק מהעולם המוסלמי וחלק מהעולם הערבי.

כל המזרח התיכון מתפרק לגורמיו הראשוניים - לגורמים החמולתיים והשיבטיים, לגורמים הדתיים והעדתיים, לסיכסוכים הישנים שמקורותיהם בתהום ההיסטוריה ( בערבית - מימי קייס וימן) וצריך להיות תמים ולא ריאלי להאמין שהתהליך יפסח משום מה על החברה הפלשתינית אפילו ישיגו את זכות השיבה במלואה.

בכל המזרח התיכון תוקף השמועה המדומיינת חזק מתוקף העובדות המוחכות - יש משהו שמאמין שהחברה הפלשתינית שונה?

מעשית אי אפשר עכשיו לצפות ל"סוף הסכסוך" ואיכשהו להאמין שמה שעובר על כל הערבים לא יעבור על הפלשתינים, אי אפשר לצפות שתזזית האלימות שאחזה במזה"ת, בעולם הערבי שסביבנו ובעולם המוסלמי תפסח עלינו כאילו אנחנו אי שם בשבדיה. כרגע אין לנו ובכלל לעולם פתרון שורש לבעיות של המזה"ת בכלל וכניגזרת ליחסינו עם הפלשתינים. רק עולם ערבי יציב, בטוח בעצמו, שלם עם זהותו ומשלים עם מיעוטיו, שיש בו מענה בסיסי לחיים כפי שהם במאה העשרים ואחת יש מקום, מבחינתם, גם למדינה יהודית זרה בדתה, בלאומיותה, בשפתה ובצורת משטרה. עד אז, מבחינת הערבים, וודאי גם מבחינת הפלשתינים, אנחנו השעיר לעזאזל האולטמטיבי של העולם הערבי והמוסלמי.