אמריקה מבולבל ושוקעת, מעטים יחלקו על כך. סדר העדיפות העולמי שלה מנותק מהבעיות העולמיות. אנרגיה דיפלומטית ועבודת מטה אדירה הושקעה, למשל, ב"עולם הישן" - זה שהסתובב סביב הסכסוך הישראלי-פלשתיני כסוגיה העולמית הדחופה והחשובה שעל הפרק (160 מומחים כלשונו של ג'ון קרי) - כמעט אפס אנרגיה בבעיות התופחות של העולם החדש - המשבר באוקראינה והתפרקות המדינה העיראקית כחלק מהתפרקות הסהר הפורה (השאם) כולו ועליית דאע"ש. כשהמשברים האדירים האלה פרצו אמריקה מצאה את עצמה לא מוכנה, מבולבלת, חסרת תוכניות, אפילו לא תוכניות מגירה, חסרת אסטרטגיה וחסרת מנהיגות. כעת היא מתמודדת איתם מעמדת פיגור.
עדיין העתיד הוא בארה"ב. אובאמה יתחלף בתוך שנתיים וחצי. אם אובאמה יצג את האנטי-תזה לממשל ג'ורג' בוש ומלחמותיו בעיראק ואפגניסטן סביר מאד שהממשל החדש, רפובליקני או דמוקרטי, יתכתב עם המציאות שדאע"ש ורוסיה כופות על העולם וסדר העדיפות העולמי החדש הנובע מכך.
ארה"ב היא עדיין המבוע הגדול, המרכזי והמוביל של פיתוחים טכנולוגיים עולמיים. אין אף מדינה או מעצמה שמתקרבת לקצב הפיתוח, החדשנות והישום של כל אלה בעולם. ארה"ב היא עדיין האבן השואבת ויעד הנדידה המועדף של מוחות העולם. מכל העולם נודדים אקדמאים, מפתחים, ממציאים ואנשי היי-טק לארה"ב - כמעט לא ההיפך. כל מדען או יזם היי-טק שמגיע לארה"ב ומעשיר את ההון האנושי שלה מדלדל את ההון האנושי של ארץ מולדתו ומגדיל את הפער העצום בינה לשאר העולם.
כלכלות מובילות אחרות, הסינית (מקום שני), היפנית (מקום רביעי) או הגרמנית (חמישית) סובלות מקיפאון בילודה, מבלימה בהתפתחות האוכלוסיה ומעליה מואצת בהיזדקנות וההוצאות שמתבקשות לתמיכה באוכלוסיה זו. הודו וברזיל, המעצמות הכלכליות השלישית והשישית בהתאמה, אכן נהנות מריבוי טיבעי בריא אך גם מפערים חברתיים עצומים, משכבות עוני מנוון רחבות ומוזנחות ונמצאות כל הזמן בסוג של תסיסה חברתית פנימית בלתי פוסקת. ארה"ב נהנית מרמת השכלה גבוהה, מרמה נמוכה של עוני מנוון בניגוד להודו וברזיל ומריבוי טיבעי חיובי שמבטיח המשך צמיחה והזרמת כוחות צעירים ומשכילים למשק במספרים מתאימים וגדולים גם בעתיד. יתר על כן ארה"ב, בניגוד לאירופה, רחוקה, מופרדת באוקינוסים ולא סובלת מהתאסלמות מהירה, התאסלמות שמטילה צל כבד על עתידה של אירופה - עיקר ההגירה אליה הוא מאמריקה הלטינית הקתולית.
ארה"ב, זו שהייתה תלויה לאורך כמה עשורים בנפט ערבי, הפכה לספקית מלאה של עצמה ב 2012 וליצואנית מבילה של אנרגיה ב 2014 והשתלטותה על שוק האנרגיה העולמי היא כרגע בלתי נימנעת. לראיה, למרות המשבר באוקראינה והירידה באספקת הגז הרוסי לאירופה, למרות המלחמה בעיראק, ממדינות הנפט העשירות בעולם, למרות השבתת חלק גדול ממשק הנפט הלובי והירידה בתפוקת הנפט הסעודית מחירי האנרגיה העולמיים נשארים יציבים - משק האנרגיה העולמי הוא כבר לא משק של מוכרים אלא של קונים. השפעת מדינות ערב גם כלכלית וגם פוליטית על ארה"ב והעולם היא בדעיכה, במיקרה של ארה"ב בדעיכה מהירה.
ביחס למעצמות כלכליות כמו סין ויפן זרימת הדעות והרעיונות בחברה האמריקאי היא קלה ומהירה ומיגבלות המנטליות להזדהות עם חדשנות פורצת דרך הם מעטים בארה"ב. הסיכוי של ארה"ב להתחדש, להמשיך להוביל את הכלכלה העולמית ולשקם את מעמדה הבינ"ל הוא מצויין. אין כרגע בעשור הקרוב שום כוח בעולם, כולל לא הסיני, שמאתגר את העליונות הצבאית המוחלטת של צבא ארה"ב ובעיקר לא כשמדובר ביכולת (להבדיל הרצון) להתערב תווך זמן קצר למעשה בכל מקום בעולם.
המסקנות לגבי ישראל הן ברורות - למרות האכזבות, למרות היחס המנוכר ולעתים העוין כלפי ישראל, ארה"ב תישאר עוד הרבה שנים המעצמה מספר 1 - זו שיכולה לספק הגנה דיפלומטית, טכנולוגיה צבאית ולסיע בפריחה הכלכלית של ישראל. הייתי ממליץ לממשלה לאכול הרבה 'לוקשים', להפגין לוליינות מדינית ולעשות הכל לשמור על היחסים עם ארה"ב אפילו מבחינת 'עד יעבור זעם'. העולם הערבי דועך, משקלו העולמי מצטמצם, הזירה העולמית נודדת למזרח אירופה ודרום מזרח אסיה וארה"ב תשאר המעצמה מספר 1 ורצוי מאד, אפילו חיוני, כידידה של ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה