ב 28/03/2014, סך הכל לפני חמישה ימים, הגיע נשיא ארה"ב לביקור קצר, יש האומרים קצר עד כדי עלבון כי בישראל הנשיא ביקר לפני שנה שלשה ימים, כדי לנסות להפיג את המתח בין המדינות כמעט בכל נושא על הפרק.
א. סעודיה, כמו ישראל, חוששת מתוכנית הגרעין הצבאי האיראני, מהסרת הסנקציות ומהסכם רופף שיקבע את מעמדה של איראן כמדינת סף גרעיני.
ב. סעודיה כועסת על ארה"ב שלא עמדה מאחורי ה"קווים האדומים" שהנשיא עצמו הגדיר בקשר לשימוש בנשק כימי בסוריה ונמנעה מתמיכה מוקדמת באופוזיציה "המתונה", מה שלדעת סעודיה הביא להשתלטות האסלאם המיליטנטי על המרד הסורי ולאנרכיה בלתי נישלטת בסוריה.
ג. סעודיה זועמת על התמיכה הכללית שארה"ב נותנת לאחים המוסלמים במזה"ת ובמצרים בפרט. הסעודים לא מבינים מדוע ארה"ב תומכת בתנועה שהיא קודם כל מבוע אידיאולוגי של אל קאעידה, בנויה על שינאת המערב, אויבת המלוכות והמשטרים הלאומיים הערביים בעוד היא מונעת תמיכה והכרה במשטר של הגנרל סיסי במצרים שהוא לאומי עם נטיה למערב. לדעת סעודיה ההתנהגות האמריקאית דוחפת את מצרים לזרועות רוסיה.
ה. סעודיה לא מצליחה להבין את הלחץ האמריקאי על בחריין, ידידה ובת חסות של סעודיה, להנהיג דמוקרטיזציה נוכח האופוזיציה הפרו איראנית בנסיכות. בכלל הדבקות בדמוקרטיה בעולם הערבי מעוררת חלחלה במונרכיות הערביות השורדות.
כבר כתבתי בעבר בהקשר הזה שמצרים, מנהיגת הליגה הערבית, וערב הסעודית, החשות ניבגדות על ידי ארה"ב, נחושות לשלול כל הישג התלוי בהם מארה"ב באזור, כולל תמיכה בתהליך השלום עם הפלשתינים. היה קצת תמוהה בעיני שארה"ב ביקשה מהליגה הערבית, הסונית במהותה, לתת לה ולאבו מאזן גיבוי בתהליך השלום המובל על ידי ג'ון קרי. ארה"ב יכולה לצפות לתמיכת הערבים הסונים במהלכיה רק תמורת תמיכה שלה במהלכיהם, בראש ובראשונה נגד איראן. אכן הליגה הערבית הקצינה את אבו מאזן בהחלטותיה שהתקבלו ב 26/03/2014, יומיים לפני ביקורו של אובאמה בריאד.
בעיקבות הביקור לא נימסרה שום הודעה ולכן אבן בוחן אפשרית לתוצאות הביקור היא ההתנהגות הפלשתינית לאחר הביקור בהקשר לתהליך השלום, ה"בייבי" של ג'ון קרי. אכן שלשה ימים לאחר הביקור, ב 31/03/2014 מוטט למעשה ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן את תהליך השלום בהובלת ארה"ב כשבמהלך מתוקשר, חסר תקדים, תוך שהוא מפתיע לחלוטין את מזכיר המדינה ג'ון קרי ערב פגישה משותפת בין השניים, חתם אבו מאזן בניגוד לכל הבטחותיו הקודמות על מסמכי בקשה להצטרף ל 15 ארגונים בינ"ל, 12 מתוכם ארגונים מסונפים לאו"מ. למחרת, בפגישת הצלה בין עריקאת, ראש המו"מ הפלשתיני, ציפי ליבני ומרטין אינדיק כנציגו של ג'ון קרי, הקפיצו הפלשתינים את סף הדרישות להמשך המו"מ לרמה שמייתרת את המו"מ עצמו. התחייבות ישראלית לגבולות 67 ולבירה פלשתינית במזרח ירושלים על פי אותם גבולות, מעבר בטוח לעזה (שנוגד את האינטרס העכשווי של הרשות), הסרת המצור שלא קיים, שחרור 1200 אסירים כולל בכירים שנידונו למאסר עולם ושאר ירקות.
ברור שהפלשתינים מבינים שהם צפויים לצעדי עונשין מצד ישראל ואולי ארה"ב ולכתף קרה מאירופה - לכן גם ברור שהצעד הזה לא נעשה אלא בגיבוי מדיני וכלכלי של גורם שיכול להחליף את ארה"ב בסיוע כלכלי לרשות ובזירה הבינ"ל ומעוניין לגמול לארה"ב ולהעניש אותה. יש שני מועמדים - רוסיה שמיהרה להוציא הודעה בעיקבות הצעד הפלשתיני של פניה לאו"מ ובו הביע תמיכה בצעד כזכות מוקנית של הפלשתינים וערב הסעודית שנמאס לה מההפכפכנות, חוסר האמינות ומבחינתה ה"אוטיזם" האמריקאי - הניתוק האמריקאי מהמציאות המזרח תיכונית. אין לי כמובן שום ידיעה והכתוב לעיל משוער בלבד. לא היתי שולל אפילו מידה של תיאום בין רוסיה לסעודיה לעצב סדר אזורי, כולל בסוריה ובאיראן, בלי ארה"ב. רוסיה הרי פועלת כעת ממש לקידום עיסקת ברטר (סחר חליפין בסחורות ללא כסף) עם איראן כדי למוטט את משטר הסנקציות, לא כצעד נגדנו אלא כענישת גומלין למערב ולארה"ב על מעורבותם באוקראינה. הפלשתינים הם סך הכל כלי משחק וממש לא לטובתם כי הם כבר לא מעניינים איש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה