יום שלישי, 1 באפריל 2014

על חודו של קול

לטעמי ולהבנתי מסכת העובדות נגד אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס, כפי שעולה מהכרעת הדין ב 10/07/2012, הייתה מוצקה הרבה יותר ממסכת העובדות בפרשת הולילנד שבה הורשע אהוד אולמרט אתמול בקבלת שוחד. התמונה בראשונטורס הייתה של שיטה קבועה שיושמה בשת"פ בין רייצל ריזבי מראשונטורס לשולה זקן מלשכת אולמרט לנהל רישום של מימון נסיעות כפול כאשר מספר ארגונים מימנו במקביל את אותה נסיעה של אהוד אולמרט מבלי שארגון אחד יודע על המימון לאותה נסיעה מהארגון האחר,  ובעודף לממן נסיעות של בני משפחת אולמרט בעולם.  למרות שלא יתכן שהמיזם יצא לפועל שלא בידיעתו הישירה ובהנחייתו של אהוד אולמרט העדיפה השופטת המחוזית שניהלה את ההרכב מוסיה ארד להתעלם מהמשמעות של העדויות שלא ניתנות לפרשנות אחרת ולהאחז בספק הקל שנבע מכך שלא נימצאה ראיה ישירה שאהוד אומרט אכן הורה ישירות לנהוג כך או ידע לאחר מעשה.  השופטת מוסיה ארד העדיפה את הדקדקנות הפרטנית היבשה על פני התמונה כולה ועל פני השחיתות הברורה העולה מרוח הדברים ודפוס ההתנהגות של אולמרט עצמו  והסובבים אותו. יש רבים שיטענו שהכרעת הדין, זיכוי לאולמרט, נוגדת את מסכת העובדות הנסיבתיות הרבות שהשופטת עצמה קיבלה  והקריאה באותה הכרעה.

השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בירושלים נהג בדיוק ההיפך. למרות שגם בפרשת הולילנד לא נימצאה ההוכחה הישירה שאולמרט הורה לעד המדינה שמואל דכנר להעביר לאחיו יוסי אולמרט, אי שם בניו יורק, חצי מיליון שקלים הרי העובדה שלא הייתה שום הכרות מוקדמת בין דכנר ליוסי אולמרט והעובדה שיוסי הוא אחיו של אהוד אולמרט לא מאפשרת שום פרשנות של לא ידעתי, פעלו שלא בידיעתי, מאחורי גבי ולא ידעתי גם לאחר מעשה. אין אפשרות לקבל שיד המיקרה, בהעדר כל קשר קודם, הביאה את דכנר "לתרום" ללא שום סיבה חצי מיליון שקל דווקא לאחיו של אהוד אולמרט. השופט רוזן ראה בהצטברות הראיות הנסיבתיות את ההוכחה המספיקה, מעל לספק הסביר, להרשיע את אולמרט. הוא דבק במהות העברה, בהיגיון הבריא ובגירסאות המופרכות של ההגנה כדי להגיע להכרעת הדין המרשיעה - הייתי מעז לומר בניגוד משווע לשופטת המחוזית מוסיה ארד.

פרשת ראשונטורס, על מסכת העובדות שקבעה השופטת מוסיה ארד תגיע לעליון ובסופו של יום גם הכרעת הדין בפרשת הולילנד ולבית המשפט העליון יש הזדמנות תקדימית לקבוע מה גובר על מה - ההיגיון הבריא והעובדות שכל ילד מבין כהוויתן או הדקדקנות המשפטית היבשה.

מה שמדאיג אותי שההרשעה של אולמרט, שבעיני הייתה צריכה להיות מובנת מאליה, אינה מובנת מעליה. בסוף זה מיקרה של איש אחד חרוץ, יעיל, שיטתי, אמיץ ועם היגיון בריא - השופט המחוזי דוד רוזן. לרבים ברור שהרכב מיקרי אחר, נניח של השופטת מוסיה ארד, ממש על אותן העובדות, היה מזכה את אהוד אולמרט בטענה שלא הוכח מעל לספק הסביר שאהוד אולמרט ידע לפני או אחרי מעשה על חצי מיליון השקל שעברו בין דכנר לאדם שהוא לא מכיר, במיקרה האח של אהוד אולמרט - כבר היו דברים מעולם. רק כפסע היה בין מכה לשחיתות, העצמת שילטון החוק וחשיפת הקשר המושחת הון שילטון לבין הגחכת שילטון החוק, העצמת השחיתות בחסות החוק ומתן הכשר לקשר בין הון לפוליטיקאים. הראיה - כמות הדוברים, היועצים ועורכי הדין שמתגוללים על השופט רוזן שהעז להכריע רק על בסיס ראיות נסיבתיות, הגם שהן רבות מאוד ואין להן שום הסבר אחר חוץ משחיתותו של אהוד אולמרט עצמו. עצם הופעתם הרבה והאגרסיבית נגד השופט רוזן בכל ערוצי התקשורת מעידה על עוצמתו המושחתת של אולמרט  ועל הסעד והרוח הגבית שקיבלו ממשפט ראשונטורס.  מי ששמח שהשחיתות קבלה מכה שיזכור - פסק הדין הוא סיטואציה מיקרית של שופט מיוחד. את הרווח האסטרטגי נדע רק אחרי שבית המשפט העליון בכבודו ובעצמו יחליט את מי הוא מגבה - את השופטת מוסיה ארד או את השופט דוד רוזן. לטובת כולנו יש לקוות שגירסתו של רוזן לא תעצר במחוזי אלא תהפך לאבן בוחן בפרשיות שחיתות מסואבות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה