בימים כתיקונם פרשת אוניית הנשק האיראנית KLOS-C הייתה מכה גלים בעולם. בפועל היא נידחקה לשולי האירועים למרות מאמץ ישראלי אדיר לתפוס קצת תשומת לב. גם ביקורו של ראש ממשלת ישראל בארה"ב לקידום שיחות השלום עם הפלשתינים לא זכה אלא להתעניינות עולמית דלה. אני מנחש שביקורו של ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, מחר בישראל, גם הוא לא יככב בכותרות הראשיות של התיקשורת העולמית. כמו שכתבתי כאן בעבר כמה פעמים המזה"ת כבר אינו במרכז העיניינים בעולם ובהכללה הוא מתחיל לזכות ביחס השמור לאפריקה השחורה שאיבדה את אהדת ועיניין העולם. האלימות הבין ערבית בלתי נישלטת - בצד מלחמת אזרחים פעילה בסוריה, עיראק, תימן ולוב, בצד מתיחות עדתית על סף מלחמת אזרחים בלבנון ובחריין ותסיסה שיעית בכל נסיכויות המפרץ יש עוד כמה צירי סיכסוך. הנסיכויות וערב הסעודית נגד קטאר, האחים המוסלמים במצרים נגד הדיקטטורה הצבאית החדשה ואפילו פלגי אל קאעידה בסוריה - ג'בהת אל-נוצרה והמדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט - ISIL נילחמים אחד בשני. כבר לא ברור מי נגד מי וכן ברור שכולם הורגים את כולם. יש רק שתי מקורות יציבות אמיתיים באזור, ישראל וערב הסעודית. גם היציבות היחסית בירדן וברשות הפלשתינית נובעים מהקשר לישראל ו/או לערב הסעודית.
לכן באופן טיבעי "הסכסוך" איבד ממרכזיותו האזורית וכמובן העולמית. לא בנימין נתניהו, שמנסה בכוחו הדל להפוך את איראן לאיום על העולם, ולא קרי, שמנסה להפוך את "הסכסוך" לנושא "חשוב" ואמיתי, לא יצליחו לשנות את התהליך הגדול של נטישת המזה"ת. לשניהם כניראה צפויה אכזבה. העולם ישלים עם איראן כמדינת סף גרעינית ועם זה שהסכסוך בינינו לפלשתינים לא יפתר אלא ינוהל בהמשכים.
יתר על כן, מקור הכוח המרכזי של העולם הערבי היה הנפט. העולם הפך לשוק של קונים. לפי מנכ"ל "מודלים כלכליים" יעקב שיינין, מ 03/03/2014, מחירי הנפט והאנרגיה בכלל צפויים לרדת בשנים הקרובות לכדי חצי מהיום. מדובר באסון כלכלי, פוליטי וחברתי לנסיכויות המפרץ, ערב הסעודית ורוסיה. העתידן דוד פסיג חזה כבר ב 2010, בעיקבות מלחמת גאורגיה מ 2008, שהירידה במעמדה הכלכלי והגאופוליטי של רוסיה תביא אותה לחידוש היומרות האימפריאליות שלה בכיוון של בניית מרחב השפעה רוסי בכל שטחי בריה"מ לשעבר.
בקיצור - נוכח התמורות בעולם, התפוררות העולם הערבי, ירידת מחירי האנרגיה, עלייתה של סין והתחזקותה של הודו, דעיכת אירופה דמוגרפית, פוליטית וכלכלית, המזה"ת מאבד במהירות את מרכזיותו בתודעה העולמית. מצבת הכתבים הזרים מכל הרשתות הבין לאומיות החשובות שפעם היו מוצבים במאותיהם בישראל, שפימפמו את העולם בידיעות "דרמטיות" מהסכסוך, התדלדלה כדי עשירית משיאה בהתנתקות ומלחמת לבנון השניה ב 2006. אין אף כתב בכיר מהתקשורת העולמית שמוצב כאן דרך קבע וכולם נדדו למקומות יותר חשובים בעולם - אוקראינה התורנית חשובה יותר מאוניית נשק איראנית או מהגחמות של אבו מאזן.
אובאמה, בראיון לג'פרי גולדברג מהוושינגטון פוסט, ערב בואו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לארה"ב, חזה לישראל "עתיד קודר" אם הסכסוך לא יפתר. לדעתי אם הסכסוך יפתר מצפה לפלשתינים עתיד קודר כי הם הוכיחו, בעזה שלאחר ההתנתקות, שהזהות הלאומית שלהם לא מספיקה לקיים חיים לאומיים שונים מאלה שבעיראק, לבנון או סוריה (המרחב שמכונה בערבית שאם - הסהר הפורה) ואין להם בית מלוכה עם מגילת יוחסין עד הנביא מוחמד (בית המלוכה ההאשמי בירדן) שמזה מאה שנים מקיים ברית אסטרטגית עם ישראל (הסכם פייצל-וויצמן מ 01/1919)..
לסיכום - הארועים בעולם מסיטים את מרכז הכובד מהמזה"ת. הכתבים עזבו, לפולטיקאים בעולם יש צרות רבות, חמורות פי כמה, במקומות אחרים ואין להם פיתרונות. אוניית הנשק האיראני, תהליך השלום עם הפלשתינים ובכלל האזור הופך להערת שוליים במיקוד העולמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה