אריק

אריק שרון ז"ל היה, לדעתי, אחד משלושת המנהיגים הגדולים של המיפעל הציוני בארץ ישראל, לצד דוד בן גוריון מקים המדינה ולוי אשכול מי שנתן לה את הציביון הדמוקרטי ליברלי שלה המאפיין את החברה הישראלית עד היום. . לא במיקרה לא מניתי את יצחק רבין בין שלשת הגדולים כי, בניגוד לאריק שרון, המעשה הכי מזוהה עם שמו, הסכם אוסלו, לא היה פרי יוזמה שלו והוא ניגרר עליה בעל כרחו.

התכונה הכי מאפיינת את אריק, לדעתי, היא היוזמה הבלתי פוסקת והבלתי שיגרתית לכל אורך הקריירה שלו  וישומה נוכח קשיים בלתי פוסקים - מהפשיטה הכושלת על נבי סמואל ב 1953 ועד שילוחו של יהודה  קן-דרור למשוך tליו את אש המצרים  בקרב המיתלה ב 1956 (מיבצע קדש). מקרב אום-כתף  ב 1967 וקרב הצליחה בתעלה ב 1973 עד קרב ביירות ב 1982. מהקמת הליכוד בשלהי 1973 ועד ההתנתקות ב 2005 ודרך שפע של החלטות קטנות יותר אריק שרון תמיד! יזם, תמיד הכתיב את סדר היום ותמיד אילץ אחרים להגיב למהלכיו ולא הוא למעשיהם.

לא תמיד היוזמה אכן צלחה, הכישלונות היו חלק מהסיפור אבל אריק שרון הוכיח  שכישלון מתוך יוזמה  תמיד משאיר אותך במצב טוב יותר מכל הישג שנבע מהגררות אחרי יוזמה של אחרים. דרכו הפוליטית לא הייתה עיקבית אלא פרגמטית אבל ראיית המציאות שלו תמיד הייתה מפוקחת וחסרת אשליות.

לעולם לא אמרתי לעצמי - חבל שהוא לא כאן לקבל את ההחלטות הקשות, לשאת בנטל כשאחרים מחפשים את הפשרה והמיפלט, לעמוד בביקורת ובגידופים שהם מנת חלקו של כל מי שמוביל בנחישות מהלך היסטורי כל שהוא. על אריק שרון ז"ל, אולי לראשונה בחיי, אני אומר חבל שהוא לא כאן לקבל את ההחלטות הקשות, להראות את הדרך, לא לגמגם ולשאת במחיר.