ככל שהמו"מ עם הפלשתינים נמשך כך עולה, כבר כעת, שאפילו תהיה הסכמה עקרונית על סוגיות הליבה מדובר על הסכם תהליכי, מן הסכם אוסלו משודרג, שסופו וישומו המלא לא יהיה ברור גם אם תהיה הסכמה כללית על העקרונות.
במו"מ עלו סוגיות שישומן בלתי אפשרי כעת ושבלעדיהן ההסכם אינו סופי. ראשית השליטה של אבו מאזן ברצועת עזה, שמייצגת היום את רוב הפלשתינים. לפי הסכמי העבר שלא הבשילו לכלל חתימה - הסכם הקבע אמור לכלול "מעבר בטוח" בין מעבר ארז בעזה למעבר תורקומיא בהר חברון. בשעתו, תקופת ברק כראש ממשלה, כבר הוכן שילוט, ניקבעו נוהלים והוכנו יחידות לפיקוח על המעבר. כעת אפשר להכליל את הנושא בהסכם אבל אי אפשר ליישם אותו בלוח זמנים קבוע מראש אלא רק בהתאם להתפתחות ולנסיבות. אוסיף שכרגע גם לאבו מאזן אין עיניין בישום מיידי של המעבר הבטוח והעתיד גחמתי מתמיד.
סידורי הביטחון בביקעה - באופן פרדוכסלי הישרדותו של אבו מאזן תלויה ביכולת המיבצעית של צה"ל, יתר על כן גם יציבות המשטר הירדני מותנית בבידוד הסוגיה הפלשתינית מסוגיות הפנים בירדן באמצעות צה"ל. עושה רושם שהאמריקאים מבינים זאת וכי הם מסכימים לשליטה ישראלית מלאה בבקעה בשלב ביניים לא מוגדר בזמן אלא בנסיבות - יצוב משטר הפת"ח בגדה, דיכוי התפתחות התנועה הסלפית בחברה הפלשתינית שמאיימת היום על כל חלקה טובה בעולם הערבי והסכמה ירדנית ברגע שירדן תרגיש לא מאויימת. מתי זה יקרה ? לאלוהים ואללה פיתרונים והנבואה ניתנה רק לשוטים.
הפלשתינים העלו את סוגיית הפליטים הפלשתינים מסוריה שברחו ללבנון וירדן והעלו דרישה לאפשר להם לחזור, בשלב ראשון, לגדה. הגדה נמצאת בקיפאון דמוגרפי וצעיריה עוזבים ובורחים בעיקר לנסיכויות המפרץ אך גם לאירופה. הפליטים הפלשתינים אמורים להזריק דם דמוגרפי לאוכלוסיה הפלשתינית הדועכת. אלא שלא ירדן ולא ישראל יכולים כעת לאפשר למדינה "הריבונית" פלשתין לקלוט את מי שהיא רוצה ועדין לשמור על יציבות הגבולות ויציבות המשטרים, כולל זה של הרשות הפלשתינית עצמה. אפשר להסכים על עקרונות כלליים בימי המשיח אבל לא על תאריך ישום קונקרטי אלא כשהאזור ירגע בעתיד לא ידוע.
אני אישית מעולם לא ראיתי בגרעין האיראני איום קיומי - ההסדר שארה"ב שואפת אליו עם איראן לא מנטרל אבל מרחיק את איראן מפצצה גרעינית במידה סבירה לדעתי. אני מעריך שמדיניות ראש הממשלה של הליכה על הסף נגד איראן הניעה את העולם ליפעול והשיגה השגים מרשימים בלי מלחמה. ישראל תשיג דרך הסכם עם איראן לא 100% משאיפותיה, אולי 75% אבל בלי מלחמה וזה ניראה לי סביר למדי.
בנושא הסכסוך, בניגוד לג'ון קרי, מזכיר המדינה שנאם בפורום סבן, אתמול יום שבת 07/12/2013 - ד' בטבת תשע"ד אחרי הנשיא אובאמה ואמר, בהתייחס להסכם השלום "לא נשאיר דבר לא סגור" ודיבר על סופיות הסכסוך - דיבר נשיא ארה"ב על מתווה מסגרת שצריך לקרום עור וגידים בשלבים. בהתייחס לעזה הייתה תשובתו של נשיא ארה"ב, הבוס של ג'ון קרי, משהו בין מביכה, תמימה או מטומטמת - הנשיא הכיר בכך שלאבו מאזן אין שליטה על עזה אבל, לדעתו, כשהנוער העזתי יראה ויתקנא באפשרויות ובפריחה הכלכלית בגדה, בעיקבות ההסכם, הוא יצטרף, בסופו של יום, לתהליך ויקבל עליו את הסכם השלום. ההנחה הראשונה היא שהחברה הפלשתינית בגדה אכן תשגשג ולא תישקע במריבות אחים. ההנחה השניה האופיינית לאמריקאים, היא שהפלשתינים בכלל ועזה בפרט יהיו ממוקדים ברמת חיים בעוד כל המזרח התיכון ממוקד במאבק דתי, עדתי ובאיסלמיזציה של החברות - דווקא בעזה זה יקרה, משום מה, אחרת. לא שהתסריט של אובאמה בלתי אפשרי אבל הוא רק אחד משפע של תסריטים אפשריים ולאיש אין שליטה, כפי שהוכח, על התהליכים במזה"ת. המסקנה היא חד משמעית - אפשר להסכים על עקרונות (נניח), על כיוון אבל אין שום שליטה על היישום של ההסכם אפילו יסכימו הפלשתינים להכיר במדינה יהודית והם לא, אפילו יסכימו לוותר, עקרונית, על זכות השיבה והם לא. שוב התגלה שהנשיא אובאמה מסתכל על תהליך השלום מהיציע ומי שמוביל אותו בהתלהבות זה ג'ון קרי.
מסתבר, בניגוד לרואי השחורות, שהעימות המתוקשר של ישראל עם ארה"ב אולי פגע בריקמת היחסים האישית אבל בסופו של יום הטה את המדיניות של ארה"ב, גם בנושא איראן וגם בנושא סידורי הביטחון, לטובת ישראל ולא לרעתה. אפילו תום פרידמן, הפרשן הבוטה של הניו יורק טיימס נגד נתניהו ("נהג שיכור בירושלים") והתומך הבלתי נילאה באובאמה, בטור לפני שבוע, כתב שאובאמה, זה ממעצמת העל מספר 1 בעולם, וביבי, זה מהמדינונת הזעירה במזה"ת המתפרק, זקוקים זה לזה.
אחרון חביב - קל להתגולל על ראש הממשלה על מנהגיו הנהנתניים, על הדרישות הניראות כגחמה מובהקת ובלתי נישלטת של אשתו שרה, על הבזבזנות על חשבון משלם המיסים שהשניים נוהגים ביחד ולחוד. כניראה שאין לי איתם שום דבר משותף. אבל כשראש שב"כ לשעבר תוקף אותם הוא צריך להסביר מה הוא היה עושה מול הגרעין האיראני, איזה פיתרון ביטחוני יש לו למעבר הבטוח, השליטה בביקעה, רצועת עזה הלעומתית, יצוב המשטר בירדן ובגדה, משהוא מעשי וישים, אולי גם מחדש. נוסחאות כמו מחנה השלום (כלומר שהאחרים לא אוהבים שלום כמוהו), קואליציית השלום, לדבר עם הפלשתינים בגובה העיניים הם אולי רצויים אבל לא נותנים מענה לכמעט אף סוגיה - מראש שב"כ לשעבר אפשר וצריך לצפות להרבה יותר. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה