ימים יגידו

הסכם התנעת השיחות בינינו לפלשתינים הטיל עלינו חובה לשחרר כ 100 אסירים עם "דם על הידיים". המיטען הריגשי אכן כבד אבל המשמעות המעשית מוגבלת ביותר. יהיה בכך אכן עידוד מסויים לטרור אבל בשפע הגורמים שמשפיעים על המוטיבציה הפלשתינית לטרור  קשה עד בלתי אפשרי למדוד מה בדיוק השפעת המשוחררים על המוטיבציה הפלשתינית. במונחים מדיניים ארוכי טווח מחיר ההקפאה יקר יותר  והסכמה ישראלית  לקבל את גבולות 67 כבסיס למו"מ לא יכולה להינתן אלא תמורת וויתור פלשתיני על זכות השיבה.  כך או כך כל וויתור לפלשתינים מן הסתם יהיה מלווה בהפגנות כעס וזעם בימין וככל שהימין יותר ימין כך הכעס רב יותר ולדעתי גם מלאכותי יותר.  

מצד שני ההסכם מתיר לישראל להמשיך לבנות בשטחים למרות שכל בניה, בעיקר  מחוץ לגושי ההתישבות הגדולים, נוגדת, לדעתי, את האינטרס הבסיסי של ישראל להיות ולהישאר מדינה יהודית דמוקרטית.   גם הימין כבר מבין ולא דורש לקשור באופן הצהרתי את שאלת הבניה בשטחים לשחרור האסירים. נישאלת השאלה למה ראש הממשלה בנימין נתניהו מתריס כלפי ארה"ב, אירופה והעולם, מסתכן בכך שישראל תואשם למפרע, כפי שהאירופים תמיד גרסו, בהכשלת השיחות במיתכוון ובכך שהם ינסו להטיל על ישראל עוד סבב של סנקציות זוחלות. בבואנו לדון בבנימין נתניהו עלינו לזכור שעד כה הוא הפגין מיומנות בלתי ניתנת לעירעור לתמרן בסד לחצים בינ"ל עוין באופן בסיסי. מבחינתו לאט אבל בטוח, אולי לאסון כולנו, ישראל מצמצמת את האחיזה הפלשתינית ומרחיבה את השליטה היהודית והישראלית על השטחים וכבר טענתי כאן שהאופק האסטרטגי של הפלשתינים עגום למדי למרות שהאובססיביות של מזכיר המדינה ג'ון קרי מחזירה אותם זמנית לכותרות.   בנימין נתניהו, כמעט לבד, עמס על כתפיו את המאבק בגרעין האיראני. התוצאה תהיה, ככל שניתן לשפוט כעת, רחוקה מאד מציפיותיו - השלמה עולמית עם איראן כמדינת סף גרעינית, אבל, מאידך, טובה בהרבה מהאפשרות המאד מעשית שאיראן הייתה כבר היום מדינה עם יכולת גרעינית, כמו ויותר מצפון קוריאה. מדיניות ה"תחזיקו אותי - אני משתגע"    הניבה פרי, אולי לא פרי הילולים אבל בהחלט פרי ביכורים.  סך הכל מדיניות נתניהו היא מאד לא גחמתית, מאד לא מטומטמת ותמיד יש בה עורמה או תכססנות טקטית  שמובילה למטרה.  

אין לי שום ידיעה למה בנימין נתניהו מתריס בעולם כשאפילו הקואליציה שלו כבר לא דורשת את זה. אני מעז להעלות השערה שזו דרכו לומר לאירופה ולארה"ב - יש לי אלטרנטיבות ואל תהלכו עלי איימים. האזור השתנה, העולם השתנה ומעמדה של ישראל השתנה.

בין ישראל לרוסיה מתפתחת מערכת של אינטרסים משותפים - אמנה אותם, לא בסדר החשיבות שלהם, לגבינו ולגבי רוסיה. א. תיאום מחירי הגז המיוצא לאירופה. היכולת של ישראל לשווק בתוך שנתיים שלוש לחלק מאירופה גז מוזל יכולה להשפיע על מכירות הגז הרוסי לאירופה ולהחליש במידה משמעותית את התלות המוחלטת של מזרח אירופה ומרכזה בגז רוסי. הנושא, ככל הידוע, נמצא באופן קבוע בדו-שיח בין המדינות. ב. המאבק בטרור המוסלמי שמעסיק מאד את רוסיה. כרגע מתנקזים הג'יהאדיסטים של העולם בסוריה ולישראל יש את הכוח להפיל את בשאר אסאד. המדיניות כלפי סוריה מחייבת תיאום הדוק בין ישראל לרוסיה כך שרוסיה תוכל להמשיך ולתחזק את בשאר אסאד, למורת רוחו של המערב, כדי שילחם בטרור המוסלמי וישמור על האינטרסים הרוסיים באגן המיזרחי של הים התיכון ומצד שני שהנשק הרוסי לא יגיע לחיזבאללה. התוצאות בשטח מרמזות בבירור שישראל ורוסיה מצאו, בתיאום ביניהן, את האיזון הנכון. מערכות ה S-300 למשל לא סופקו לא לסוריה ולא לאיראן כניראה תמורת הבטחה ישראלית לא ליפגוע באינטרסים רוסיים  באזור. הכוח הצבאי המשמעותי היחיד באזור שמציית לגוף מדיני  שהוא הכתובת זו ישראל. כל שאר הכוחות מרוסקים, שבורים, לא מהימנים ונאמנותם לא ברורה או מוטלת בספק (היכולות של ירדן וסעודיה לא מתקרבות ליכולת של ישראל).   במסיבת העיתונאים השנתית שלו ב 19/12/2013 במוסקבה התבטא הנשיא פוטין משל היה סנטור רפובליקני ידיד ישראל בארה"ב: "יש להגן על ביטחון ישראל בפיתרון לגרעין האיראני".  למחרת היום פורסם בתקשורת, בהדלפות מרוסיה, שרוסיה תסכל ותעכב את הוועידה לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני - וועידה שיזם נשיא ארה"ב ברק אובאמה בקיץ 2010 ונחשבה אז בישראל כתמרור אזהרה חריף וכסכין בגב מפני שהמדינה היחידה שנדרשה לספק הסברים בוועידה על תוכניתה ומצבה הגרעיני היא ישראל - לא איראן ולא צפון קוריאה. בניגוד לארה"ב רוסיה רואה בישראל את הגורם היציב החזק היחיד באזור שכדאי מאד, לטובת שני הצדדים, לתאם איתה מהלכים ובטח לא רצוי לרוסיה שישראל תהיה גרורה של ארה"ב כשארה"ב עצמה מפנה את השטח.

כבר כתבתי כאן שהאביב הערבי המדמם והמתפורר חוצץ בין הכלכלות המתעוררות של אסיה ואירופה. ישראל הפכה לצינור המעבר הבטוח היחיד של סחורות ושרותים מאסיה לאירופה וחזרה בדרך הקצרה העוברת במזה"ת. האלטרנטיבה היא מעבר סביב אפריקה. הסינים, שפיתוח המשק שלהם תלוי במידה רבה בשוק האירופי, עוסקים הרבה בפיתוח הנתיב המקוצר כולל שידרוג הנמל בעדן, דרום תימן והשתתפות, יחד עם נאט"ו, במלחמה בפיראטים הסומלים. הרכבת בין אילת לאשדוד, היא מרכיב חשוב בציר הזה.  כבר כתבתי שישראל הופכת לתחנת מעבר חשובה בסחר העולמי ומהווה תחליף בטוח יחסית לתעלת סואץ.  בביקורו בישראל ב 19/12/2013 אמר שר החוץ הסיני, נציג המעצמה הכלכלית השניה בעולם, על כלכלת ישראל הזעירה "הכלכלות שלנו משלימות זו את זו - צפוי עתיד מזהיר", הוא חמק מהתייחסות רצינית לסכסוך עם הפלשתינים או ממילים מחייבות על הגרעין האיראני.  בצד כל הדברים על טכנולוגיות ישראליות, אנרגיות מתחדשות , שלפי כל התחזיות סין תוביל בהן בעשורים הקרובים, הוסיף ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר  לשר החוץ הסיני- ציטוט "אני רוצה לשוחח איתך על קו הרכבת שיחבר בין אסיה לאירופה, מנמל אילת בים האדום לנמל אשדוד בים התיכון. אני סבור שזה חשוב למסחר הגלובלי ולמסחר הסיני".   

אז מאד יתכן שארה"ב תיכעס, האירופים יטילו עוד סנקציות, או שכן או שלא, אבל ביבי כבר רואה אופק אחר, מערך כוחות חדש וסדר עדיפות שונה והוא לא מהסס להתריס - לא  כלפי ארה"ב ולא כלפי אירופה. אם הוא גם צודק ימים יגידו.