אסאד או גיהאד

כרגע ברור שהחלופות בסוריה הן בין מישטר דיכוי עלאווי שמדכא את הרוב הסוני, ניסמך על רוסיה, איראן וחיזבאללה לבין מדינה מפוררת בין מליציות סוניות, רודפת מיעוטים מכל סוג ומין, חסרת כל אחריות ולגיטימציה בין לאומית שיעסקו במילחמה אחד בשני בתוך סוריה ומפעם לפעם נגד ישראל מחוץ לסוריה. המאמר מנסה לברר מה עדיף לישראל.

א. בשאר נישאר בשילטון, מנודה בחלק גדול מהעולם ובעיקר בליגה הערבית והמערב אבל נושא באחריות על ריבונות המדינה.. הוא עומד בראש מדינה שסועה ומפוררת וצבא שחוק  שהעיסוק העיקרי שלו זה ביסוס שילטונו. מלחמת האזרחים לא מסתיימת אלא דועכת בתהליך איטי של שנתיים שלש לפחות. במצב הזה התגרות בישראל יכולה לעלות לו בשילטון. הוא אמנם נשאר בברית עם איראן אבל כחוליה החלשה בברית הניזקקת לתמיכה צבאית וכלכלית מאיראן. ההערכה הכי מנימליסטית היא שתהליך שיקום הביטחון הפנימי בסוריה ושיקום הצבא לכדי יכולת התקפית משמעותית כלפי ישראל - שאולי תרתיע את ישראל, יקח לפחות עשר שנים. במשך הזמן הזה ישראל תמשיך, מין הסתם, בפריצה הטכנולוגית והכלכלית שלה וניראה שהפער בין ישראל לסוריה לא ניתן לצימצום משמעותי בטווח הניראה לעין, אם בכלל. בשאר אסאד בשילטון מנודה, נאבק על שרידותו במדינה מפוררת אינו מהווה איום על ישראל ומכל האירועים האחרונים ברור לנו שגם איראן מבינה  את מיגבלות הכוח של בשאר אסאד מול ישראל ולא תירצה לסבך אותו אלא במצב חירום קיצוני - תקיפת הגרעין האיראני למשל. גם אז היכולות של בשאר אסאד הן מוגבלות ושילטונו יהיה בסכנה אם יתקוף את ישראל. אפשר לסכם את הפרק שבשאר אסאד אינו מהווה יותר איום על ישראל   והגם שהברית האיראנית-סורית תישאר להלכה הזרוע המערבית שלה - סוריה היא יותר לנטל מלנכס.

ב. בשאר מסולק וסוריה מתפוררת - במיקרה הזה סביר להניח שהעלאווים יקימו אזור אוטונומי על חוף הים התיכון בדומה לחבל האוטונומי הכורדי בעיראק. הכורדים יקימו חבל דומה ממזרח לפרת, שאולי בעתיד יחבור לחבל העיראקי, והדרוזים יבנו מובלעת חמושה בהר הדרוזים שתחפש קשרים חבויים עם ישראל כי למובלעת שלהם אין קיום עצמאי במרחב סוני עויין. למרות שלהלכה תהיה ממשלה סורית שאר סוריה, כמו בלוב, תישלט על ידי מיליציות שחלקן לפחות יהיה גיהאדיסטי.  אפשר להניח מהמיקרה הלובי שהיריבות העתיקה בין חלב לדמשק תיצור לפחות שני מרכזי כובד במדינה כמו שלוב התפצלה בין בנגזי במזרח לטריפולי במערב. לאף מיליציה לא תהיה אחריות ריבונית על סוריה ולחלק מהם, המליציות הג'יהאדיסטיות, לא יהיה ואין עיניין בסוריה  אלא בחליפות ערבית גדולה במיזרח התיכון. בהעדר מרכז כובד שילטוני ואחריות ריבונית סביר שישראל תיסבול בצורות שונות מטרור וטירדותיו ולישראל יהיה קשה להגיב בהעדר כתובת אחראית.  אמנם סוריה כבר לא תהיה חלק מהאיום האיראני, הגם שרק בשולים כפי שכתבתי לעיל, אבל היא תהיה איום מיטרדי לשנים רבות על גבולנו הצפוני.  בהעדר יד מכוונת מרכזית סוריה תמשיך להיות לאורך שנים רבות, לפחות עשור, מדינה כושלת ובלתי משילה שתעשה צרות לכל סביבותיה. הקורבן הראשי אגב יהיה החיזבאללה בלבנון ולא אנחנו.

מכל העולה לעיל ניראה לי שעדיף לישראל בשאר אסאד מוחלש, חסר לגיטמציה, מנודה, שקוע בבעיות פנים וספיח שולי בברית עם איראן מחבורות גיהאדיסטים במדינה מפורקת, שאין לה מוקדי כוח אמיתיים ואחריות ריבונית.