יום רביעי, 31 ביולי 2013

התחיל ברגל שמאל


בשלב הזה של התחדשות המו"מ עם הפלשתינים ההצהרות נועדות לתחזק ולהמשיך את המו"מ ולא נועדו לשקף את האמת עצמה. ניגזר על הצדדים לדבר על "רוח חיובית", "אווירה אופטימית" וכדומה וכמובן לחלק כבוד ויקר לאובאמה ולמזכיר המדינה ג'ון קרי. יחד עם זאת מהגלוי ניראה לי שהשיחות כבר ניכנסות למבוי סתום.


ראשית לשיחות הוקצב זמן מוגדר מראש - 9 חודשים (מזכיר את ההקפאה מ 2009). מן המפורסמות הוא שכשיש נקודת זמן מחייבת כל הלחצים מתנקזים לנקודת הזמן לא משנה כמה זמן הוקצה לכך מראש. זה נכון בדיוני התקציב, במו"מ עם ההסתדרות ובכל מו"מ מדיני. ההקפאה המפורסמת של 2009, גם היא בת 9 חודשים, נועדה למו"מ בפועל כולם חיכו לסיום ההקפאה - זה כדי לדרוש את חידושה כתנאי להמשך המו"מ וזה כדי לטעון, ובצדק, שהזמן בוזבז והוכח שההקפאה אינה מזרזת את המו"מ אלא מקפיאה גם אותו.  השגיאה הזו נפוצה, חוזרת על עצמה (בהסכם אוסלו למשל הוקצו 5 שנים להגעה להסדר סופי). זה כמעט תמיד לא עובד (אני לא מכיר את כל ההיסטוריה העולמית כדי לטעון שזה לעולם! לא עובד).


השגיאה הקשה והחמורה ממנה היא הגדרת מטרת המו"מ כהגעה להסדר של קבע, סוף הסכסוך והתביעות של שני הצדדים ולפתרון שתי מדינות לשתי עמים (נוסחה שהיא פרו ישראלית אבל גם טומנת בחובה את כישלון המו"מ). השגיאה של או שחור או לבן, או הכל או לא כלום, מה שמגדיל מאד את סיכויי הלא כלום, חזרה וחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים שהיא מעלה תהיות ישנות לגבי הבנת המציאות של ג'ון קרי. יש לנוסחה גם מחיר אלטרנטיבי קשה - ראשית היא מורידה מהשולחן נוסחאות ראליות יותר של הסכמות חלקיות וזמניות בתחומים שאינם בליבת הסכסוך אבל בונים שיתוף פעולה מעשי בין שני הצדדים בתחומי כלכלה, פיתוח אזורי, שיטור, הרחבת הריבונות הפלשתינית, תחבורה וכדומה. כמובן שאפשר ורצוי לדבר גם על סוג של הסכם ביניים ארוך טווח שאין בו רכיבים שמייתרים את  הדיון על סוף הסכסוך עצמו.


לפלשתינים יש סיבות רבות לא להגיע להסדר - א. אי נכונות להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שמשמעותה וויתור על זכות השיבה. ב. הפלשתינים חושבים שיש להם דרך אלטרנטיבית בסיוע הקהיליה הבין לאומית להגיע להישגים רבים בדה לגיטמציה לישראל, בפגיעה בכלכלתה ובגימודה ללא כל מחיר אמיתי - בפועל לא שילמו הפלשתינים כל מחיר על פנייתם לאו"ם להכרה בהם כמדינה בגבולות 67 (זוכרים!  בניה ב E1 או הקפאת כספים לרשות).  המהלך החד צדדי הזה רק בראשיתו, מבחינת הפלשתינים יש לו פוטנציאל עצום והוא מקבל כל הזמן חיזוקים מאירופה, למשל, בצורת חרם על ההתנחלויות - ג. כרגע הדבר היחיד שמגן על הרשות הפלשתינית מתהפוכות "האביב הערבי" זה מעטפת הביטחון הישראלית וגורל הרשות ובכיריה ניראה עמום מאד ללא אותה מעטפת היה ופלשתין הייתה הופכת למדינה ריבונית אמיתית. רק בגלל ישראל ממשיך צעיב עריקאת לייצג את הפלשתינים מ 1993 עד היום כנושא ונותן הבכיר - בכל מדינות ערב בלי יוצא מהכלל מי שהיו בצמרת ב 1993, מועד ועידת מדריד,  נימצאים היום בכלא, בגלות, באופוזיציה או בבית הקברות.  לסיכום הצמרת הפלשתינית ובכירי הפת"ח המושחתים  מוגנת על ידי ישראל, הם לא ניזקקים לכל וויתורים  תמורת ההגנה הזו  ובצילה יש להם דרך אלטרנטיבית, לדעתם,  למצות מהלכים בינ"ל שפוגעים קשה בישראל ללא כל מחיר - אז מה בדיוק הפרס שמחכה להם היה והמו"מ יצליח ? מכאן הטקטיקה הפלשתינית שואפת להשגים מוחשיים, כגון שחרור אסירים, כתנאי למו"מ למרות שהם היו  ממילא ניכללים  ב"סוף הסכסוך" בעוד 9 חודשים. הם כניראה מבינים שלא יהיה "סוף הסכסוך" ולהם ישאר עוד הישג קטן מבחינת "דונם פה ודונם שם".


ברור לגמרי שמעמדו הרעוע של נשיא ארה"ב במדינתו והמאבקים הקשים שמחכים לו על סוגיות פנים כלכליות לא מאפשרים לנשיא ארה"ב להפעיל סנקציות משמעותיות על ישראל מחשש שחלק, אפילו מזערי, מחברי הקונגרס והסנאט, יוסיפו את עצמם בנושאים שונים לאופוזיציה נגדו בבתי המחוקקים של ארה"ב.  הטכניקה החליפית היא שאירופה בהנהגת קתרין אשטון, כביכול בצורה עצמאית שאינה קשורה לתהליך, תייצר את הלחצים הנידרשים  על ישראל כדי , לדעתם, לאלץ אותה לוויתורים נוספים.


מכאן לישראל - היא צריכה להתנות את השתתפותה בשיחות בהקפאת כל הלחצים הבינ"ל ולא להתבייש לגזור קופון קטן, כמעשה הפלשתינים, ולדרוש את שחרור פולארד. ישראל חייבת להכין תוכנית חד צדדית מקיפה, כמענה למהלך החד צדדי הפלשתיני וללחץ המדיני של אחרי השיחות שעקרונותיו - רצף טריטוריאלי פלשתיני מג'נין עד סמוע, צימצום המרחב של ירושלים והעברת רכס השועפט לפלשתינים ופינוי מאחזים וישובים בודדים מרוחקים כדי לייצר מרחב ריבוני יותר גדול לפלשתינים גם בלי הסדר וגם בלי סוף הסכסוך אבל כדי להגן על הזהות הלאומית של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.  בראיה אסטרטגית רחבה יותר לדעתי הזמן האסטרטגי הפלשתיני מוגבל ומצטמצם במהירות ורק הם יפסידו אם לא יגיעו להסדר אבל מבחינתם מדינה לצד ישראל יהודית זה לא החזון אלא אילוץ  שבו המצב הקיים טוב מהאלטרנטיבה. 

תגובה 1:

  1. טל הראל סן פרנסיסקו31 ביולי 2013 בשעה 18:47

    ב 2014 יש בחירות לקונגרס ולפי כל הסימנים יש סיכוי יותר מסביר שהדמוקרטים יאבדו את הסנאט כמו שאיבדו את בית הנבחרים ב 2010. המשמעות מאוד פשוטה ממשל אובמה יהיה LAME DUCK עד ל בחירות ב 2016. השיחות הללו נועדו לכשלון לפני שהחלו והסיבה היחידה שהן מתקיימות זו יוקרתו האישית של ג'ון קרי.

    השבמחק