יום חמישי, 7 במרץ 2013

התעקשות מיותרת

אם חברה זרה הייתה רוצה להשקיע במשק הישראלי 5 מיליארד שקל, לייצר אלפי מקומות עבודה חדשים במעגל הראשון ועוד כמה אלפי מקומות עבודה במעגל השני של נותני השרותים, והממשלה הייתה דוחה את ההצעה כי היא צריכה, מצידה, להשקיע 100 מיליון ש"ח בתשתיות מתאימות למיפעל, היינו וודאי תוהים על שיקול הדעת העקום והלקוי של הממשלה.

מכל הניתן להבין מבליל התיקשורת כרגע המיכשול העיקרי להקמת ממשלה חדשה הוא מספר השרים. ביבי רוצה 28 שרים בממשלה כדי לעמוד בהבטחתו לציפי וכדי להימנע מזעזועים מבית בליכוד - יאיר לפיד מתעקש על 18 ומוכן להיתפשר על 22. ממשלה מנופחת היא לצנינים בעיני הציבור, היא עולה לפחות עוד 40 מיליון שקל בשנה לכל שר מיותר נוסף ומשדרת נהנתנות וכיבודים במקום תכליתיות ויעילות וחובה לשרת את הבוחר. לכולם נוח מאד לנגח ממשלה מנופחת, לשלוף מיספרים וללעוג לעליבותם של הפוליטיקאים והם אפילו צודקים מוסרית אבל טועים מבחינה עיניינית.

מן המוסכמות והידועות הוא שכלכלה ומשקיעים אוהבים יציבות חברתית ופוליטית. הם מהססים להשקיע במקומות שממשלות קמות ונופלות, הסכמים קואליציוניים משנים את חוקי המשחק, תוך כדי משחק, חדשות לבקרים ואין לדעת, במועד ההשקעה מה יהיו תנאי המשחק לא בעוד עשר שנים אלא בעוד עשרה חודשים. ישראל נימצאת באופן קבוע באחד האזורים הנפיצים בעולם, המזה"ת, חשופה תדיר לאירועים ביטחוניים משמעותיים שהיו אמורים להבריח משקיעים והון מישראל לעולם הגדול. ישראל מתמודדת עם אי היציבות האזורית ביצירתיות של "המוח היהודי", בהישענות על העם היהודי בעולם, במישטר מיסוי מאוזן וסביר, לפחות ביחס להרבה ממדינות אירופה, וביציבות פוליטית מרשימה מזה עשור למרות המלחמות והאירועים הביטחוניים (למי שמתלונן על המשילות בישראל). יציבות פוליטית היא, בצד היצירתיות הישראלית, הכלי העיקרי של ישראל לעודד ולפתח את המשק והכלכלה ולייצר מספיק משאבים גם לטיפול בבעיות החברה. נכון שאי אפשר למדוד ולכמת בדיוק כמה שווה יציבות פוליטית במונחים של הכנסות במיסים, למשל, אבל זה לא יהיה מופרך ליטעון שיציבות פוליטית תכניס למשק לפחות פי עשר (X10) מעלות אחזקתם של 6 שרים מיותרים מנקר עיניים ככל שזה יהיה. לכן ממשלה מנופחת אינה רצויה והיא ממאיסה את עצמה על הציבור אבל אם היא נידרשת כדי לייצר יציבות פוליטית מדובר בתמורה גדולה להשקעה קטנה. בעולם פוליטי לא מושלם עם אנשים בשר ודם, אחוזי יצרים ואגו זה מחיר קטן וזניח. כבר אמרו רבותינו שככל שאדם גדול מחברו גם יצרו גדול יותר והאמת הזו שרירה לתמיד. לכן ממשלה גדולה מנקרת עיניים אבל, בניגוד לטענות הפופוליסטיות, אם, דגש רבתי על אם, היא משרתת יציבות פוליטית היא גם כדאית כלכלית. מותר לממשלה להשקיע 100 מיליון שח בתשתית פוליטית כדי לייצר צמיחה נוספת של לפחות עוד כמה מיליארדים.

הייתי מציע ליאיר לפיד, תתפשר על מספר השרים ואל תהפוך את זה לעיקרון מפני שתפסת מרובה לא תפסת. עצה שניה ליאיר לפיד - אל תלך בעיקבות דוד לוי ועמיר פרץ שהגיעו לממשלה נישאים על סדר יום חברתי והשיקעו את עצמם זה במשרד החוץ והזה במישרד הביטחון. זה מאד קורץ בהתחלה אבל בטווח הארוך מכרסם בלגיטימיות של הפוליטיקאי עצמו ושל מיפלגתו. שר האוצר הוא תפקיד כפוי טובה וקשה אבל מי שנישא על הסיסמה "מעמד הביניים המתרסק" ו"איפה הכסף?" צריך גם להוכיח שיש לו נוסחה ישימה להתמודד עם השאלות ולא לברוח מהם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה