החרמות

בן גוריון היה אבי המחרימים וחזר כמנטרה על העיקרון "בלי חרות ומק"י". כמעט כל הפוליטיקה הישראלית מחרימה את המיפלגה הערבית של מוחמד צרצור וחנין זועבי -בלא"ד, יש שיאמרו כי הם ערבים וההחרמה היא גיזענית אבל היכולת לייצר מכנה משותף מספיק לנהל את המדינה בין אלו השוללים את עצם זהותה, במישתמע את קיומה, לאלו הדוגלים עדיין בזכות היהודים להגדרה עצמית בארץ ישראל - ציונות - הוא כה נמוך שזה ניראה "טיבעי" שהם לא בקואליציה ואינם שותפים להכרעות המרכזיות של המדינה. במערכת הבחירות דבקה שלי יחימוביץ בעיקרון שלא להחרים אף אחד עד שנישברה והודיעה שבכל מיקרה לא תשב עם הליכוד בממשלה. כעת היא כבר לא דבקה בעיקרון עצמו אלא בפרקטיקה ומנמקת את עצמה, בצדק רב, בעומק הפערים האידיאולוגיים והכלכליים עם הליכוד וזה לגיטימי לגמרי לשאוף להקים ממשלה שאינה שסועה אידיאולוגית ולא נימצאת במאבק תמידי קשה בין פלגיה באופן שמאיים על יציבותה. מכל מה שהבנתי החרמת החרדים אינה משום שהם חרדים אלא משום שהם לא מוכנים, בדיוק כמו שלי יחימוביץ, להתפשר במידה מספקת על נושא השיוויון בנטל ועל התיקצוב של הישיבות שהוא שערעורייתי לחלוטין.

זה שני עשורים משתלטת ש"ס, מיפלגה "מיזרחית" כביכול שהמודל האידיאולוגי שלה הוא הישיבות הליטאיות המחמירות, לא רק על עולם הישיבות, המחנכות לבידול העולם החרדי ממדינת ישראל הממלכתית, אלא גם על שרותי הדת למינהם כמו רישום נישואים, כשרות, מינוי רבנים וכיוצא בזה. המערכת שהם הקימו רוויה בשחיתות, שרירותיות, חסרת הבנה ולא מסייעת למיקרים בעייתיים ובסך הכל מרחיקיה את הדת, בעיקר את המימסד הדתי, מרוב הציבור החילוני, המסורתי או הדתי מתון. פרשיות של שחיתות במערך הכשרות, תשלומים מוגזמים ויקרים להחריד, יחס מתנכר ומטרטר לזוגות שמנסים להירשם לנשואים ויש מידה קלה של ספק ביהדותם בעיני הרבנות הליטאית המאויישת במיזרחיים, ומינוי רבנים - הכל הפך לשוק פוליטי שרירותי, מושחת ויקר לאזרח הישראלי. לא במיקרה מחזיקה ש"ס בשיא הפוליטיקאים מטעמה שהגיעו לצמרת וסיימו בבית הכלא. זה משקף נורמה ציבורית במערכת הפנימית של ש"ס. להבהרה - שחיתות יש בכל המיפלגות, אנשים ישרים רבים משרתים נאמנה את הציבור שלהם בש"ס אבל היחסיות מטרידה מאד.

המאבק בין בנט לש"ס הוא לא רק על שיוויון בנטל אלא על כול שרותי הדת הניתנים בישראל. היות ופוליטיקה זה מאבק כוחות, השתלטות על עמדות ציבוריות וכלכליות, העצמת ההשפעה של מיפלגה א' על חשבון מיפלגה ב', היות וביבי כבר הוכיח שהוא תמיד לצד החרדים בממשלה בכל מאבק כוחות שיתפתח והיות ואי אפשר למעשה להדיח את ביבי יותר או להפיל את ממשלתו לאחר השבעתה - אפשר להבין שגם נפתלי בנט וגם יאיר לפיד מבינים שכל השגיהם יהיו על הנייר עם מי מהמפלגות החרדיות, ובוודאי שניהם ביחד, ישבו בממשלה. הם מבינים את זה, החרדים מבינים את זה וראש הממשלה מבין ומכוון לזה. לכן הניסיון של בנט ולפיד להקים ממשלה בלי החרדים הוא בעצם ניסיון להשתלט על מוקדי הכוח שלהם, מה שלגיטימי לחלוטין בפוליטיקה, ובעיקר לייצר השגיות מתמשכת ולא רק טקס חתימה מלא מילים נבובות מפרי היוצר של ביבי. לא נפתלי בנט ולא יאיר לפיד פסלו את החרדים ככאלה ואת דרך החיים החרדית - הם נאבקים בכל כוחם באחיזה הפוליטית שלהם בכלכלה, בתקציבים, בחובה האזרחית ובהפיכת שרותי הדת למנגנון פוליטי משומן בשרות ש"ס.

פעם היו הקיבוצים במקום של ש"ס. התנועה הקיבוצית הפכה את עצמה לחלק מהמנגנונים של המפלגות, ההתישבות הייתה חלק מהמערכות הפוליטיות ויחד עם ההסתדרות הם שלטו במדינה. אני מקבל שבשעתו, בשנות החמישים והשישים, הם נשאו את המדינה על גבם אבל מרגע מסויים הם הפכו מלהיות מנוע לנטל על התפתחות הכלכלה והחברה בישראל. זה בדיוק המצב עם ש"ס היום. בשעתו הם יצגו נאמנה את הציבור המסורתי הספרדי שנידחק לשוליים - היום הם נטל על גבו ועל כל החברה בישראל.

לגבי ש"ס וביחוד לגבי מי שהציג עצמו כמגשר והפך למפלג - אריה דרעי. החרדים היו חייבים להציג מתווה משלהם, לקבל את העיקרון שלא כל מי שמצטרף לישיבה הוא גם תלמיד ישיבה שעוסק בלימוד תורה, לעתים רבות מדי הוא משתמט שחי על חשבון הציבור, ולמצוא דרכים לא לבידול הציבור החרדי אלא לשילובו. אני מניח שרוב עם ישראל מסכים שעדיפה תוכנית מצומצמת, הדרגתית ואיטית לשילוב החרדים בכלל החברה מתוכנית יותר רדיקלית שלא מקובלת כלל על החרדים. לו היו מציעים מתווה כנה משלהם היו יכולים אולי לבנות את דרכם לממשלתו הבאה של ביבי ולהציב דילמות קשות לברית בנט-לפיד. הסירוב המוחלט שלהם אפילו לפיקוח ביומטרי מי באמת לומד בישיבה ומי הוא משתמט בחסות התורה - לא השאירה שום פתח לפשרות ויצרה חששות מהעתיד. אם החרדים מתלוננים על החרמות שיבואו בטענות על עצמם - עוד לפני שבועיים צעק ליצמן, סגן שר הבריאות המוצלח מיהדות התורה, לעבר אנשי יש עתיד באחת מוועדות הכנסת "לא יעזור לכם (לשלב את חרדים בצבא)" במקום לקרוא להם "בואו נמצא דרך".

כשאין מכנה משותף אי אפשר לשבת בממשלה ביחד - הדיבור על החרמות נועד להפעיל לחץ דמגוגי ולעקוף את הפער הפוליטי העמוק והאמיתי. אם ביבי נגד החרמות הוא מוזמן לפתוח במו"מ פוליטי עם ח"כ חנין זועבי, ח"כ אחמד טיבי וח"כ מוחמד בראכה - העם היהודי שתמיד סבל מחרמות ונידויים לא יכול להחרים ערבים אבל אם הפער הפוליטי עם הערבים עמוק עד כדי אי ישיבה ביחד בממשלה זה נישמע לגיטימי לגמרי שגם הפער עם החרדים הוא עמוק מאד. הייתי מציע לחרדים לעשות בדק בית ביחסם למדינה, אף אחד לא נולד להיות תמיד רק בקואליציה ויש חיים עד הבחירות הבאות.