
לכל העולם ברור כעת שארה"ב של ברק אובאמה עומדת, לעת עתה, מאחורי נתניהו ומדינת ישראל וספין ה"נקמה", למשאלות ליבם של רבים, התפוגג עם עוד הרבה ספינים שהתפקעו בעת האחרונה. מדינות ערביות כמו קטאר וערב הסעודית שמושקעות בסוריה צריכות כעת להחליט האם להשקיע משאבים מדיניים ותיקשורתיים בעימות המתחדש עם הפלשתינים או להמשיך ולהתמקד בזוועות בסוריה. כרגע, מהתבוננות חלקית בתקשורת הערבית, ניראה שסוריה חשובה להם יותר.
מוחמד מורסי, נשיא מצרים, נימצא במילכוד בין הסיוע המערבי שהוא כה זקוק לו לבין התנגחות והפרת הסכם השלום עם ישראל שתבוא על חשבון הסיוע. מלבד זאת גם הוא לא רוצה סלפים ואירנים על גבולו ונוח לו שישראל מוציאה לו את הערמונים מהאש. המסכן שונא את ישראל אבל מרגיש אחראי על כלכלת מצרים - דילמה לא פשוטה.
כרגע הכל תלוי בזמן - אם ישראל תדע לסיים את העימות בהצלחה, נגיד תוך שבוע עד עשרה ימים, זה יהיה הישג מרשים שלא יערער את היחסים הבעייתיים ממילא עם העולם הערבי. אם זה ימשך מעל לחודש דעת הקהל בישראל תתחיל לרטון ולהיות ביקורתית, זה יהיה ניצחון של החמאס, מצריים תאלץ לרדת מהגדר וממשלת נחניהו ספק אם תשרוד - רק ימים יגידו.
עם כל הביקורת על אופן התנהלות מלחמת לבנון השניה, שגם אני הייתי שותף לה, אחרי 40 שנות טרור אנו נהנים מלמעלה משש שנות שקט. לגבי "עמוד ענן" - אנו נמצאים פחות מ-24 שעות אחרי תחילת המבצע. להערכתי, אין מנוס מתקיפה קרקעית. אבל חזרה על שגיאות עופרת יצוקה תהיה המתנה של שבועות עם המבצע הקרקעי. מוקדם עדיין להסיק מסקנות כאלו. בינתיים יש לפחות שני הישגים חשובים - הוצאתו של הארכי טרוריסט מכלל שימוש והישג גדול עוד יותר - השמדת רוב טילי הפאג'ר.
השבמחק