תובנה של גנרלים

אתמול באחד המופעים אמר ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר שאם המורדים בסוריה ינצחו צפוי למיעוט העלאווי טבח המוני ומיליוני פליטים. דעתו משותפת להרבה מומחים לנושא סוריה. כעבור כמה שעות אצל דנה וייס הופיע ביטחוניסט אחר, מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר. כיהודי, אמר מאיר דגן, אנחנו לא יכולים לעמוד בצד כשאסד טובח אזרחים. תמוהה שראש מוסד מהולל עדיין לא יודע שמעורבות ישראלית בעולם הערבי שסביבנו היא לא לגיטימי לחלוטין אצל הערבים והיא יכולה לשמוט את כל בסיס הלגיטימיות של המורדים באסאד - אגב רובם מחוברים לאחים המוסלמים וטינתם לישראל לא נופלת מזו של בשאר אסאד וחבריו מאיראן. את הליברלים כבר שכחו מזמן בתוניס, במצרים ומי שמרחיק לזכור גם מהמהפכה האיראנית של 1979.

אם בשאר אסאד ישרוד, וכרגע ניראה שסיכוייו משתפרים נוכח הגיבוי האיראני, סורי, סיני שהוא מקבל , כי אז  הוכחנו לעולם, בעיקר למזרח התיכון שלא ממש מחפש עובדות ושבוי בדימויים ושנאות עתיקות, את טענתו של בשאר אסאד שכל המרד נגדו לא היה אלא מזימה ישראלית-ציונית-אמריקאית. הוא כבר טוען את זה אלא שכרגע אין לטענה קונים, ביחוד לחלק הישראלי. בסרטונים שמצליחה האופוזיציה להבריח למערב עולה לא פעם הטענה שהטבח שמבצע בהם אסאד "משמח" את ישראל. אם אנחנו רוצים להשמיט את האותנטיות והלגיטימיות של המרד הסוני בסוריה רק צריך לתמוך בהם בהצהרות - זה מספיק.

אבל מה נעשה כשהם, אולי ורק אולי, ינצחו ויתחילו בתורם לטבוח ביריביהם כמו שכעת המליציות בלוב מתעללות בתומכי קדאפי לשעבר. הרי אנחנו במזרח התיכון. גם אז יבוא מאיר דגן, יזיל דמעה מזויפת ויאמר שכיהודי אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד כשטובחים באזרחים. כשהעולם הערבי מגדיר את עצמו מחדש בדם ואש, ובכל המונחים האהובים עלינו כמו חופש, קידמה, שוויון, שלטון החוק וכדומה, הוא צועד לכיוון מדאיג אבל בעיקר לכיוון האמיתי והאותנטי שלו, ישראל לא ממש יכולה להשפיע אבל בעיקר לא צריכה להשפיע . אנחנו צריכים לחיות במזרח התיכון כפי שהוא, לא מהונדס לצורכי המערב ולא מעוצב לתפישותינו כי זרמי המעמקים האמתיים של השאיפות הערביות והמוסלמיות ימשיכו להרעיד את האזור, יפרצו מעת לעת על פני השטח ויזעזעו מחדש את היציבות הפוליטית של המזרח התיכון כולו. למה הדבר דומה - להר געש שמצטברת בו הלבה, הוא תוסס ועומד להתפרץ. הסכנה הגדולה היא לפני ובשעת ההתפרצות עצמה אבל מששוקע האבק והלחצים משתחררים מתחילה הלבה להקריש, להתגבש, להתייצב ולייצר חיים חדשים. רק אידיוט יעמוד מול הלבה וינסה לחסום את התפרצותה. לפעמים דווקא הטבע הוא מורה טוב במקום שהאדם חושב שהוא יכל להנדס את הכול ובעיקר כשהוא חושב שהוא יכל להנדס את זולתו.

לגבי מאיר דגן עצמו, כל הזמן הוא מזהיר מפני החלטה חפוזה, בחדרי חדרים, ללא התייעצות וללא ריסונים פוליטיים, לתקוף באיראן. עובדתית טענתו הוכחשה על ידי הרבה גורמים מעורים בדיונים הכי סודיים כמו ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין. כעת הוא עומד בראש תנועה חדשה שרוצה שראש ממשלת ישראל, תאורתית זה שעשוי להחליט על מלחמה נגד איראן, דווקא יהיה פחות תלוי בהחלטותיו, פחות סחיט לכל מיני גופים שסוחטים אותו ללא גבול וכי הוא יהיה יציב לחלוטין במעמדו הפוליטי ובלתי תלוי לקבל החלטות. הוא אולי מעריך שבמצב כזה ההחלטות ממילא יותר טובות אבל אין לכך שום הוכחה אמפירית. הם יכולים ממש באותה המידה להיות הרבה יותר גרועות ועם הרבה פחות איזונים. אני לא יכל להתרשם שיש חוכמה מיוחדת בהחלטות הלאומיות של צרפת או ארה"ב (למעשה ההפך הוא הנכון) שם יש נשיא רב כוח שמרכז סביבות את הרשות המבצעת. כשזה מגיע להחלטות לאומיות סחר הסוסים בסנט האמריקאי מציב רף חדש לכל מה שאנחנו יודעים על סחר סוסים בכנסת שלנו. עוד אכתוב את דעתי על שינוי שיטת הממשל בישראל אבל ברור לי שלמאיר דגן אין באמת תובנה דמוקרטית מיוחדת ולא ברור מה הוא בדיוק רוצה - כמו עמי אילון בשעתו הוא בעיקר רוצה להישמע ולהנהיג - לאן בדיוק ? זו כבר שאלה מורכבת מידי, ספק אם הם עצמם יודעים.