תלות שאיננה

המאבק על הרכב הוועדה למינוי שופטים ובעיקר הניסיון לשנות בחקיקה רטרואקטיבית את נציגות לשכת עורכי הדין בוועדה הוא מאבק מיותר כי ממילא צריך 7 מתוך 9 חברי הוועדה כדי למנות שופט. ממילא יש גם לממשלה, גם לציבור וגם למערכת בתי המשפט מספיק נציגים בוועדה כדי לנטרל אחד את השני מה שמאלץ אותם להגיע להסכמות רחבות. אני לא הייתי מסתבך בחקיקה המיותרת ובטח לא בחקיקה רטרואקטיבית כי היא אינה משנה מהותית את המצב.

יחד עם זאת עלה בוויכוח הקשר שבין מינוי שופטים לפוליטיקה והטענה, לדעתי השקרית, שמשקל יתר של הפוליטיקאים בוועדה יהפוך את מערכת המשפט לתלויה בפוליטיקאים. אענה על כך בשלש טיעונים - התלות של מערכת באחרת, של אדם בזולתו בהקשר הזה ושל מערכת המשפט בפוליטיקאים תלויה בעיקר ביכולת לפטר, לעכב או לשבש את הקידום של השופטים בעתיד. קשה מאד למצוא דוגמאות של שופטים או בכלל בכירים, בכל תחום, שהמשיכו לציית למי שמינה אותם אם לא הייתה בידו גם היכולת העתידית לפטר אותם. רק דוגמה קטנה מהחיים - כשמינו את וועדת ווינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה בשלהי 2006 מינה אותה למעשה ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לטעמו האישי. חלק מהתקשורת אפילו טענו שזו "וועדה מכורה". אבל הוועדה פרשה כנפיים באופן עצמאי לחלוטין מפני שלאחר שמונתה כבר אי אפשר היה, מעשית, לפטר אותה או לעצב את מסקנותיה.

מי שקרא את שני הספרים שעסקו בבית המשפט העליון "העליונים" מ 12/2006 ו "כבודו" מ 2001 של נעמי לויצקי מגלה שהמגע בין אהרון ברק למערכת הפוליטית היה רצוף, על בסיס כמעט יום יומי ולבטח שבועי, וכי אהרון ברק הטיב ללהט בין הפוליטיקאים כדי למנות את בני חסותו לבית המשפט העליון. "יש סכנה למינויים פוליטיים שישנו את ציביון בית המשפט העליון. לכן אנחנו מבקשים מח"כ בייגה שוחט שלא לפרוש על-מנת שלא ישתנה הרכב חברי הוועדה לבחירת שופטים". את הדברים אמר ח"כ אפרים סנה בפתח ישיבת סיעת העבודה שהתקיימה ב 28/11/2005. אם זו לא התערבות פוליטית במינוי שופטים "מטעם" לא ברור התערבות פוליטית מהי. בספרה "העליונים" טוענת נעמי לויצקי שאהרון ברק הפעיל לחצים אישיים על בייגה שוחט שידחה את התפטרותו כדי למנוע "רחמנה לצלן" את בחירתה של פרופ' רות גביזון כשופטת לעליון. הרי יש לה "אג'נדה" . כולנו יצאנו נפסדים שמבית המשפט העליון ניגרע סיעור המוחות הנדרש תמיד כשנכנסות רוחות חדשות ומאתגרות. עד היום איש לא הסביר לנו מאיזו "אג'נדה" בדיוק אהרון ברק פחד ולמה דעות מאתגרות, באופן מובהק שקולות, מנומקות ולא קיצוניות, הם איום על בית המשפט העליון ולא דווקא ברכה. למעשה אהרון ברק שלט גם במינויים ובקידומים העתידיים של שופטי מערכת המשפט, דווקא שליטה מהסוג שיוצר תלות כי היא עתידית.

בניגוד למערכת המשפט שמתחלפת לאט המערכת הפוליטית היא תזזיתית ולעולם אינה עשויה ממקשה אחת לאורך זמן, בטח שלא בארץ. לכן אפילו מונה שופט המקובל על אגף מסוים בפוליטיקה הרי במינוי הבא, אפשר לומר בוודאות, שקלול הכוחות והאינטרסים הפוליטיים יהיה שוב שונה והנטייה הפוליטית למנות דווקא שופט מסוים על פני האחר תהיה גם היא לכן שונה. קשה לראות שהרכב הוועדה למינוי שופטים לא משתנה כל הזמן בהתאם למועמדים השונים, לשינויים בלשכת עורכי הדין, בבתי המשפט עצמם ובהרכב הכנסת והממשלה. דווקא השינויים הם שמבטיחים שבסופו של יום שבית המשפט העליון יהיה יותר רב גווני, שיהיו בו מחלוקות שיפוטיות ענייניות שיוסיפו עומק לפסיקה ושתתקיים איזו התאמה בין התפתחות מערכת המשפט למערכת הפוליטית.

לכן לסיכום- א. היכולת למנות משהוא היא לכשעצמה לא יוצרת תלות אם היא אינה מלווה ביכולת לפטר או לסלק מהתפקיד בהמשך. ב. אינטריגות פוליטיות היו תמיד בתהליך מינוי השופטים אלא שהם נעשו בחדרי חדרים, בשליטתו הכמעט בלעדית של אהרון ברק ובניגוד גמור לשקיפות הציבורית הנדרשת אפילו על פי פסיקותיו של אהרון ברק עצמו. ג. - המערכת הפוליטית בארץ היא תזזיתית, משתנה ומתחלפת ולכן גם מינוי השופטים ישקף , לאורך זמן, דווקא רוחות משתנות וגישות מתחלפות כל העת ולא את רוחו הנצחית של אהרון ברק וממשיכי דרכו בלבד או דווקא. יש הפוחדים מסיעור מוחות, מחלוקות ודעות בעליון - אני רואה בכך רק ברכה.