ביום שישי האחרון התפרסמה במוסף השבת של מעריב על ידי שלום ירושלמי מה שכונה "תוכנית החומש של מופז". בדרך כלל טוב שיש לפוליטיקאים תוכנות חומש בתנאי שהם מחוברות באיזו צורה שהיא למציאות. לפי הכתבה התוכנית עוצבה על ידי דוקטורנטים לכלכלה בני 30-35 "שמשתלבים היטב בפרופיל של מארגני המחאה ויושבי האהלים". לפי התוכנית אם נלך להסדר מדיני עם הפלשתינים " נקבל עשרה מיליאד דולר ממדינות העולם, במיקרה כזה המשאבים שלך למעמד הביניים קופצים בשיעור דרמטי". יש הרבה סיבות ללכת לשלום עם הפלשתינים, יש הרבה שטוענים שהסדר כזה שבה מדינת ישראל שומרת על זהותה כמדינה היהודית דמוקרטית הוא למעשה בלתי אפשרי. מופז הרי היה חבר בממשלת קדימה שהרחיקה לכת בוויתורים למען השלום שנתקעו בסופו של דבר סביב זכות השיבה וזהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זו הפעם הראשונה שפוליטיקאי בכיר בישראל מנמק תהליך שלום במשאבים שאפשר יהיה להקצות למעמד הביניים בישראל. מילא לו היה מדבר על ישוב הנגב והגליל, על רכבת מהירה מדן עד אילת, על הפרחת הנגב והזנקת ההשכלה הגבוה בפריפריה. אבל סתם כדי לחזק את מעמד הביניים – זה ממש חדש. שנית העולם המערבי כולו נמצא במשבר כלכלי חריף, אם הדוקטורנטים לא הבחינו בכך, וגם לרשות הפלשתינית כבר מקצצים בסכומים. שלישית מופז שכח לציין שהמיליארדים, אם אפשר יהיה להגיע להסכם ואם הסכומים אכן ינתנו, מיועדים לפינוי תושבי יהודה ושומרון. הערכה זהירה מדברת על הרבה מעל 10 מיליארד דולר, אופס, פשוט נשכח ממחוללי התוכנית שאת מפוני יש"ע יש גם לישב מחדש, הם הרי משתלבים כל כך טוב במחאה.
הטענה הבאה היא ש"אם נמשיך בעימות עם הפלשתינים עקומת ההשקעות שלנו במלאי האסטרטגי ובהגנת העורף רק תגדל בלי סוף". דווקא כשר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר מופז היה אמור לדעת שאת האיום האמיתי על העורף לא מייצרים הפלשתינים. אם כל הכבוד ההתמודדות עם האיום הפלשתיני היא שולית לגמרי בתקציב הביטחון וההערכות. מדינת ישראל לא צריכה חיל אוויר אדיר ויקר להחריד, השני הכי טכנולוגי ומתוחכם בעולם אחרי זה של ארה"ב, צוללות עם יכולת שיגור טילי שיוט (אולי גם עם מוצרים מדימונה), מטוסי התרעה ארוכי טווח (אווקס) ומערכות כמו החץ כדי להתמודד עם הפלשתינים. מספר חטיבות חי"ר מיומנות, כוח מסוערב גדול, מסוקי סער ותקיפה במספר קטן וצי לא גדול של מזל"טים מספיק לגמרי לאיום הפלשתיני. תקציב הבטחון הולך בעיקרו להתמודדות עם האיום הגרעיני האירני. משום מה תוכנית חומש בלי האיום האיראני נראית קצת חובבנית וממש לא מתאימה לדוקטורנטים. טוב מדובר בדוקטורנטים לכלכלה וחברה ולא בדוקטורנטים לאיראן והשיעה.
הטענה השלישית המוזרה היא שימיו של משטר אסאד ספורים. עד כאן יש למופז שותפים רבים. ההנחה שמשטר סורי חליפי, אם יקום, יתרחק מהחסות האיראנית וישתדל להשתתף בהכלתה היא עדיין סבירה אם כי היא כבר נוטה למשאלת לב. אבל הסיפא שהמשטר שיחליף את אסאד ילך באותו הנתיב של מצרים אחרי יום הכיפורים ויחליף את התלות שלו באיראן בתלות בארה"ב היא כבר ממש משאלת לב לא מבוססת. סביר שהם יעדיפו תלות בכסף סעודי. בכל גורמי האופוזיציה בעולם הערבי הסונים הפונדומנטליסטים הם הכוח המוביל. הפניית העורף של הנשיא אובאמה מארה"ב לידיד ותיק מזה שלשה עשורים - לנשיא חוסני מובארק, צבעה את המשטר בארה"ב בצבעי אינטרסנטיות בוגדנית ומתנשאת. אין אף משטר ערבי ומוסלמי היום שמחפש את קירבת ארה"ב גם אם הוא נאלץ לפעמים לרקוד על פי חליל אמריקאי. מאיפה הביטחון של מופז והדוקטורנטים שסוריה תהפך לבת ברית של ארה"ב כשאפילו סעודיה מתרחקת ממנה בכל כוחה. בטח יש שם איזה דוקטורנט שהמציא את הסיפור.
מבחינתי התוכנית של מופז - שלום עם הפלשתינים כדי שיהיה יותר כסף למעמד הביניים - מוכיחה שמשהו התחרפן כאן לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה