לא כולל אלימות

ביום שלישי 13/07/2010 בערב התפרעו, כריטואל קבוע שהתרגלנו עליו, תושבי מג'דל שמס כשכוח משטרה בא לבצע חיפש בביתו של פידא שאער שנעצר כמה שעות קודם לכן בנתב"כ בחשד לריגול. הכוח נלכד בבית וחולץ רק לאחר מו"מ עם השייחים, נזק לכמה נידות משטרה ומשחק הגמר של המונדיאל בלא שביצע את משימתו. פעילות המשטרה בכפרי הדרוזים, בשל כול סיבה שהיא, הפכה מזמן לעילא להתפרעות המונית שבה הדרוזים מנסים ליישם הלכה למעשה אוטונומיה משלהם כנגד החוק הישראלי.

ב 31/08/2009 בלילה התפרעו מאות דרוזים בעוספיה ודליית אל כרמל. הם מחו על מעצר 2 שייחים בבית ג'אן ואגב כך הציתו נקודת משטרה ולקחו כבני ערובה צוות צילום של ערוץ 2 שהוכה. רק לאחרונה, ב 06/05/2010 הכו צעירים דרוזים בעוספיה שוטר, ניסו לדרוס שוטר אחר ושרפו 80 דונם חורש טיבעי על רקע מחלוקת קרקעות עם המדינה (אגב המחלוקת יושבה במו"מ והאלימות כנראה יועדה להעלות את המחיר).

ב 17/06/2009 תקפו הדרושים בשפרעם באלימות רבה את שכניהם הנוצרים בעילא שסרטון שבו נראה מנהיגם הרוחני, השייח אמין טריף המנוח, כשעליו מולבש ראש חזיר הופץ ביו-טיוב. לא נמצא בדל של הוכחה שמקור הסרט הוא בנוצרים של שפרעם. במהלך המהומות היה שימוש בנשק חם מצד המתפרעים ואחד הכדורים נחסם באפוד המגן של אחד השוטרים.

ב 30/10/2007 התחוללו מהומות קשות בפקיעין שבהם ניפצעו 2 שוטרים ושוטרת נלקחה כבת ערובה לאחר שכוח משטרה בא לעצור חבורה של צעירים מקומיים שפעלה גם נגד סוחרי המקום וגם נגד יהודים, השליכה רימונים והיוותה מקור של אלימות וסכנה. העילא הייתה אנטנה סלולרי שהוצבה בישוב השכן פקיעין היהודית ושלא היוותה שום סכנה לישוב אלא שירתה אותו מבלי שיאלצו להתקין אנטנה בישוב עצמו. בכול מיקרה החבורה פגעה באופן מכוון באנשים שאין להם קשר לאנטנה. במהומות הוצתו גם 5 בתים של לא דרוזים שגרו בפקיעין וניסו להשתלב בישוב. אחד מהם זוהה והוחשד על ידי הדרוזים במתנחל ולכן שרפו את הבתים של כולם. גם משם נסוגה משטרה בלי לבצע את משימתה ומבלי להגן על הרכוש של האזרחים דרוזים ולא דרוזים כאחד.

ב 30/11/2005 תקפו הדרוזים באלימות את שכניהם הנוצרים במרר שרפו את בתיהם וגירשו אותם מהכפר על רקע שמועה, שאגב הוכחה כלא נכונה, שצעירים נוצרים העלו תמונה חושפנית של צעירה דרוזית לאינטרנט. הנזק המצטבר הגיע לכ' 100 מיליון ש"ח. רוב הנוצרים לא חזרו יותר לכפר ופלוגות מג"ב עמדו מחוץ לכפר והתבוננו במתרחש. השמועה אומרת שהמשטרה חששה לנאמנות השוטרים הדרוזים בפלוגות והחליטה לא להעמיד את הסוגיה במבחן.

אפשר להמשיך ברשימה הלאה והלאה פשוט אין טעם די במה שכבר הובא לעיל. ומכאן למסקנות.

כן! לא מדובר במיקרה בודד, באנשים יחידים אלא בדפוס התנהגות המוני שחוזר על עצמו ואי אפשר להתחמק מהמסקנה שהעדה הדרוזית כעדה סיגלה לעצמה דפוסי התנהגות אלימים קודם כול כלפי שכניהם הנוצרים ושנית כלפי המשטרה וחוקי מדינת ישראל.

המשטרה כשלה וכושלת במתן הגנה לאזרחי ישראל הנוצרים ובהבנת דפוס ההתנהגות הדרוזי וכניסה לכפרים הדרוזים למישמה משטרתית צריכה להיות תמיד מלווה בכוחות חילוץ וגיבוי גדולים הממתינים מחוץ לראיה אבל מוכנים לפעולה מיידית.

המדינה חייבת לדרוש מהשוטרים הדרוזים בדיוק מה שדורשים משוטר יהודי המטפל ביהודים. טענות הקיפוח האמיתיות והמדומות (ורובם מדומות) צריכות להתברר במישור הציבורי, הפוליטי ואם צריך המשפטי. במיקרה של העדה הדרוזית מתקיים הכלל שמי שנכנע ללחצים מזמין עוד לחצים. זה לא אומר, אגב, שאין לדרוזים זכויות אבל אלימות אינה נכללת בזכויות האזרח בכלל ובזכויות של הדרוזי בפרט.

מחר נעסוק במשט בפרספקטיבה של חודש וחצי.