יום שני, 8 בפברואר 2010

מענייני דיומא

הפדופיל לכאורה אבינועם ברברמן נחשף הודות לנחישותה של משפחה אחת. כשיא פנתה לתחנת המשטרה הקרובה, במקום למהר ולטפל בעניין הפנה אותה היומנאי התורן, כמצוות בירוקרטים מלומדה , ליחידה לפשעי מחשב שאת מספרה ניתן למצוא באינטרנט. לא שהוא עצמו מסר את המספר למשפחה. ביחידה לפשעי מחשב איש לא ענה לטלפון. המשטרה טוענת שמספר הטלפון שפורסם באינטרנט היה שגוי. מכאן כמה תהיות – א. למה השוטר הטיל על המשפחה לאתר את היחידה הנידונה ולא עשה זאת הוא בעצמו וכיצד המשטרה לא שמה לב שאיש לא פנה עליה באמצעות מספר הטלפון באתר.


מי ששמע את תשובת היומנאי האדישה, התוקפנית והאטומה לזעקותיה המבוהלות של אלמנתו של אריק קרפ, שרה, בטלפון כאשר לא מצאה מילים לתאר את הזוועה שהיא חווה מול עיניה כשבעלה מוכה למוות בידי בריונים, בחודש אוגוסט 2009, לא יכול להימלט מהתחושה שהיומנאים במשטרה מתוכנתים לנער מעליהם את התלונות ולמצוא כל סיבה שבעולם להפנות את המתלוננים לכל כתובת אחרת ובלבד שהתלונה לא תהיה במשמרתם ועל אחריותם. למשטרה יש המון הישגים במלחמה בפשיעה הכבדה אבל האזרח הפונה למשטרה במצוקה, בהלה או היסטריה נתקל לא באוזן קשבת אלא באטימות בירוקרטית מתובלת בגסות רוח של מי שמחכה כבר לסיום המשמרת. – לטיפולכם המפכ"ל וכבוד השר.


-----------------------------------


בעקבות דבריו הבוטים של אביגדור ליברמן בו הבהיר לממשל הסורי שמלחמה נגד ישראל עשויה להביא גם להפלת המשטר הסורי ולסוף שושלת אסד, כל הפרשנים ששמעתי, דגש על כולם, סיפרו שחילופי מהלומות מילוליות עשויות לבסוף להוביל למלחמה ו"כבר היו דברים מעולם". ובכן שלא היו דברים מעולם אלא המצאה עיתונאית – המלחמה היחידה שהתחילה בהצהרות תוקפניות הייתה מלחמת ששת הימים. אז ליבו הרוסים את השמועות ואת האיומים ודווקא ישראל, שלא רצתה להסלים את המצב, ריסנה את פיה. מתברר שזה לא עזר. אולי דווקא הבהרה מה יקרה לערבים היה וימשיכו לדרדר את המצב הייתה מרסנת ובולמת את ההתדרדרות . איננו יודעים ולעולם לא נדע מה היה "אילו".

שנית סיפרו לנו שתפקיד הדיפלומטיה "לרכך" "לאזן" ו/או "לכבות שרפות" ולכן ליברמן אינו אלא "פירומן סידרתי". שוב המצאה עיתונאית. הדיפלומטיה היא אומנות האפשרי ועוסקת במיצוי האפשרויות הקיימות ולא בריכוכם. בלי לשפוט את דברי אביגדור ליברמן לגופם איומים הם חלק מהלשון הדיפלומטית המקובלת גם על מדינות המערב שלא לדבר על מדינות ערב. זה לא אומרת שכל איום הוא חכם ומועיל אבל זה גם לא אומרת שהתעלמות מאיומים ופייסנות הם הדרך הנכונה והמועילה. בדרך כלל מי ששופט את זה - זה ההיסטוריה עצמה. אגב הרבה היסטוריונים מסכימים שלו הממשל האמריקאי היה יותר ברור ויותר מאיים כלפי עיראק ערב פלישתה לכוויית, ב 08/02/1990, לפחות הפלישה ההיא ומלחמת המפרץ הראשונה שבעקבותיה היו נמנעות.

אם ניקח את אהוד ברק שבממשלתו הראשונה, שהחלה ב 1999, הצליח תוך שנה וחצי לדרדר תהליך שלום למלחמה רבתי בפלשתינים. במשמרתו השנייה, כשר הביטחון, הצליח תוך שנה לדרדר את ישראל למלחמה בעזה, שאמנם בוצע כמופת צבאי אבל כאסון מדיני, מותר לשאול מי באמת "פירומן סידרתי" במחוזותינו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה