עוד הצבעה באו"ם, ביום חמישי 21/12/2017' ה"מבטלת" כביכול את הצהרת טראמפ בדבר הכרה בירושלים כבירת ישראל, הסתימה ברוב מוחץ נגד ישראל - שיגרה קבועה מאז החלטה 3379 מ 10/11/1975, כן ! כבר אז, שהגדירה את הציונות כ'צורה של גזענות'. מאז ישראל משגשגת ופורחת והמזה"ת מאבד עצמו לדעת אחוז בסבך בעיותיו.
כדי למדוד הישג או כישלון אין לספירת הקולות בזמן ההצבעה שמשמעותה הצהרתית בלבד, חשיבות רבה בייחוד שרוב אוטומטי גדול להצהרה מובטח מראש. כישלון או הצלחה צריך למדוד דרך המטרות וההשלכות המתמשכות. המטרה של ארה"ב וישראל הייתה "לצמצם את ההפרש", מטרה שקשה למדוד ולהעריך. המטרה השנייה הייתה לשרטט מפת כוחות עולמית עכשווית ולארה"ב הייתה מטרה למסד ולהגדיר מחדש את יחסה לאו"ם שאיכזב את ארה"ב בסוגיות הנשק הכימי בסוריה, התגרענות צפון קוריאה וההשתלטות הרוסית על קרים, קודם חלק מאוקראינה.
המטרה של הפלשתינים הייתה, כניראה, לבודד את ארה"ב, לגרוף מאחוריה תמיכה מוסרית אבל ובעיקר לייצר סוג של תנופה מדינית שתביא מדינות שונות, רצוי חשובות כצרפת, להכיר במדינת פלשתין בגבולות 67 שבירתה מזרח ירושלים. גל כזה יכל להוות משקל נגד להכרת ארה"ב בירושלים בירת ישראל. סביר גם שהרשות הפלשתינית קיוותה לגל ביקורת נגד הנשיא טראמפ בארה"ב שיגביל אותו ויגביר את הססנותו בהחלטותיו העתידיות בנושא "הסכסוך".
ישראל יכולה לציין לעצמה קבוצה של 8 מדינות אירופאיות, כולן ממזרחה ודרומה, חברות באיחוד האירופי, שלא תמכו בהחלטה. הווה אומר, נוכח מנגנוני קבלת ההחלטות באיחוד שמחייבות רוב מיוחס, שהאיחוד האירופי כמוסד יתקשה בעתיד לקבל החלטות אנטי ישראליות. גם קבוצה גדולה של מדינות אפריקאיות שבעבר תמכו אוטומטית בצד הפלשתיני לא תמכו בהחלטה מה שמשקף את עליית ערכה של ישראל אל מול שקיעת הגוש המוסלמי והערבי. עדיין ההישג הגדול של ישראל היה שידרוג ההצהרה של טראמפ - להתחיל בהכנות להעברת השגרירות - להתחייבות מפורשת, מפי השגרירה ניקי היילי בנאומה מעל במת האו"ם קבל עם ועדה, להעביר את השגרירות לירושלים תהייה ההחלטה אשר תהיה והניחרצות המוחלטת של ארה"ב לעמוד מאחורי ההחלטה ולישמה. בצד ההישג נחלה ישראל אכזבות מהצבען של יוון וקפריסין, איתן יש לנו שותפות אסטרטגית, הודו אתה יש לנו שותפות ביטחונית, ויפן אתה יש לנו ברית ללוחמת סייבר, בעד ההצעה אם כי השותפות היא מעשית וההצבעה רק הצהרתית.
מבחינת ארה"ב העובדה שהשגרירה נקי היילי הזכירה לנוכחים באולם שסילוק האו"ם מניו יורק היה אחד מהבטחות הבחירות של טראמפ, בדיון שעסק בקיום הבטחת בחירות אחרת - העברת השגרירות לירושלים - וחודשיים אחרי שארה"ב כבר פרשה מאונסק"ו על רקע היחס העוין הקבוע נגד ישראל, הייתה למעשה מבחינת הוצאת כרטיס אדום לארגון מטעם ארה"ב ושחיקה נוספת במעמדו המתערער. לאחר פרישת ארה"ב מהסכם האקלים בפריז ומהסכם הסחר עם דרום מזרח אסיה האיום על מעמד האו"ם ומימונו נראה מוחשי ומעשי. המוסד כה עוין לישראל שכל שחיקה במעמדו וכוחו היא לטובתה (60% מסך הגינויים של האו"ם בכל מוסדותיו מיום הקמתו היו רק נגד מדינת ישראל). אם מטרת ההצבעה באו"ם הייתה להוציא 'כרטיס אדום' לארה"ב בפועל ארה"ב הוציאה 'כרטיס אדום' לאו"ם. החלטת האו"ם היא כולה הצהרתית קצרת טווח - למדיניות ארה"ב כלפי האו"ם השפעות מרחיקות לכת ארוכות טווח. בסך הכל ארה"ב יצאה מהמאבק המדיני יותר חדה, ברורה ונחושה במדיניותה כלפי האו"ם ובהחלטתה להעביר את השגרירות.
הפלשתינים ותומכיהם זכו לרגע של תהילה במחיר עימות מעמיק עם ארה"ב, אותה הם פסלו כמתווכת אפשרית, ועם הנשיא דונאלד טראמפ באופן אישי. היות והפלשתינים נכשלו לחלוטין בניסיון לגייס מדינות שיכירו ב"פלשתין" שבירתה מזרח ירושלים באופן חד צדדי נשארו הפלשתינים כרגע עם הצהרה ביד וללא אפיק פעולה מדיני מעשי שיכול לקדם אותם למטרה כל שהיא. אפילו צרפת, הידידה התומכת של העניין הפלשתיני, חששה להעמיק את העימות עם ארה"ב כשנשיאה מקרון הכריז ביום שישי, 22/11/2017 בסיכום ביקור של אבו מאזן בפריז "נכיר במדינה פלשתינית בבוא העת ולא תחת לחץ" - בהצהרתו, שהיוותה מכה קשה לציפיות של אבו מאזן, סתם מקרון את הגולל לאפשרות שמדינות חשובות יתגרו בהחלטת ארה"ב בנושא ירושלים בהכרה משלהם במדינה פלשתינית הכוללת את מזרח ירושלים. מסובך בין הציר הפרו איראני הקטרי/תורכי לציר הסעודי נותר אבו מאזן עם אפשרויות מועטות כשהתהליכים מתחילים לפעול נגדו. השאלה אם יתעשת ויבין שדרך המו"מ הישיר, כולל על גבולות ירושלים, היא המוצא הטוב ביותר נשארה פתוחה. ההיסטוריה מוכיחה שאם יש תחום שבו הפלשתינים מצטיינים זה בהחמצת מצבים - כניראה שההיסטוריה חוזרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה