לפני שאתחיל בפרשה המרתקת של מינוי השופט ניל גורסיץ לבית המשפט העליון בארה"ב אתחיל - בניגוד מנקר, בפרשת מיכל האמוניה בחיפה. הפרשה מטרידה את בית המשפט העליון שלנו זה כמה חודשים, כבר היו כמה פסיקות וכעת יש עוד שתי עתירות - לאפשר דחיה בריקון מיכל האמוניה עוד מספר שבועות ולאפשר כניסת אניות מיכל טעונות אמוניה שישמשו כתחליף. לא אכנס לסוגיה לבד מהעובדה שבית המשפט העליון שלנו הפך את עצמו, לכל דבר ועניין, לחבר המנהלים של מיכל האמוניה בחיפה כשלכל הסוגיות שהוא דן כעת אין למעשה היבט משפטי עקרוני אלא היבט יישומי שוטף קצר מועד בלבד. לטעמי די היה שבית המשפט יפסוק את מעמדו החוקי של מיכל האמוניה וייתן, נניח, שנה לביצוע. כעת זמנו המצומצם מעסיק את עצמו בשאלה האם לרוקן את המיכל בשבוע או שבועיים, האם לרוקן עד הסוף או לרוקן 2/3 - אני רואה בזה התדרדרות קשה במעמד העליון שהפך עצמו מרשות שופטת עליונה להנהלה ביצועית טקטית .
שיטת הממשל ומינוי השופטים בארה"ב שונה בתכלית אבל העקרונות המשפטיים והגדרת הגבול בין הסמכות השופטת למבצעת ולמחוקקת תקפה לכל הדמוקרטיות . מינוי השופטים בארה"ב לעליון הוא פוליטי לחלוטין. הגיוון בדעות וסיעור המוחות בבית המשפט מתבצע מהפלורליזם שלו בהרכבו - כל אחד מונה בתקופה אחרת, באווירה פוליטית אחרת מהשופט הוותיק ביותר אנתוני קנדי,81, שמונה עוד בימי רונאלד ריגן. לפני 39 שנים. כבית המשפט העליון של העם האמריקאי הוא מייצג בתוכו את הריבודים וההשקפות החברתיות של החברה בארה"ב ב 39 השנים האחרונות כפי שבאו לביטוי במערכת הפוליטית שלה. שם בארה"ב הפוליטיקה היא המחברת והממחישה, בטווח הארוך, שבית המשפט העליון אינו מוסד מנוכר אלא שיקוף של העם האמריקאי על רובדיו הרבים. עוד מיישמת השיטה באופן מובהק את עיקרון הפרדת הרשויות שלפיו אף רשות לא ממנה את עצמה ולא לוקחת סמכויות לעצמה - בשיטה הישראלית, בה נחשבה הפוליטיקה למוקצת ובית המשפט למעשה מינה את עצמו לאורך כמה עשורים לא יתכן פלורליזם, גיוון דעות, השקפות וסיעור מוחות כפי שזה בארה"ב.
השופט ניל גורסיץ, שאיש אינו חולק על כישוריו המשפטיים, נחשב כשופט "טקסטוראלי" כלומר הוא נצמד לטקסט הכתוב של החוקה ומתנגד לפרשנות מרחיקת לכת ומפולפלת של החוקה האמריקאית מתוך הנחה שאיננו יודעים אם כותבי החוקה אכן התכוונו לדברים וכי השופטים נוטלים על עצמם למעשה, לשכתב, בדרך הפרשנות, דברים שלא ברור אם אכן זו כוונת כותבי החוקה. הוא גם נחשב לשופט, שכמו קודמו השופט אנטוני סקאליה, התנגד להתערבות יתר של בית המשפט העליון בתחום הרשות המבצעת גם בשל עקרון הפרדת הרשויות בכלל וגם היות והרשות המבצעת, בניגוד לשופטת, מייצגת יותר את העם האמריקאי העכשווי שבית המשפט הוא שלוחו ולא מנהלו . כל השאלות העקרוניות הן לגיטימיות לחלוטין בכל דמוקרטיה וראוי שיהיה כך גם בישראל - עד כמה הרשות השופטת רשאית להתערב בתחום הרשות המבצעת, מה מקור הסמכות כאשר למרות שאין בישראל חוקה הרי יש 22 חוקי יסוד שביחד מכסים את רוב תחומי המשפט והחיים בישראל, והלגיטימיות של המערכת הפוליטית הדמוקרטית, המשקפת רצון עכשווי של עם, להשתתף בבחירת שופטי העליון שממילא אין עליהם מרות לאחר שנבחרו וממילא הם רק חלק מההרכב של העליון .
סביב מינוי בארה"ב של השופט ניל גורסיץ התחוללה בארה"ב "מלחמת עולם" כמוה לעולם לא הייתה בהקשר של מינוי שופטים - בין השאר היא כללה את שינוי חוקי הפיליבסטר בסנאט - רק לאחר מאבק איתנים הוא אושר כשופט עליון - לדעתי כך צריך להיות נוכח הסמכות שניתנה לו עד סוף ימיו, והתהליך עצמו הוא נצחון לדמוקרטיה האמריקאית ולמושג "שלטון העם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה