העליון, החוקה והיסודות. - הבלופים שמספרים

לאחרונה מתעצם הוויכוח סביב כוונת שרת המשפטים לשנות את כללי ההצבעה בוועדה לבחירת שופטים  כך שלבית המשפט העליון, שיש לו שלש נציגים בוועדה, לא יהיה ווטו מעשי על מינוי דור ההמשך של המשפט הישראלי. הבדיקות מוכיחות חד משמעית שנציגי העליון תמיד (לי לא ידוע על מיקרה הפוך. לא בדקתי עד הסוף) מצביעים ביחד, למעשה כגוש פוליטי ולא כבעלי דעה עצמאית.

בדמוקרטיה חלק מעיקרון הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים לא יכולה רשות משלושת הרשויות - השופטת, המחוקקת והמבצעת) למנות את עצמה וכי יש בשיטת המינוי בישראל פגם בסיסי. שנית טענתי שבית המשפט העליון  נטל לעצמו סמכויות שהמחוקק לעולם לא נתן לו כמו ביטול חוקים של הכנסת, הרשות המחוקקת, או למשל הערתו של ברק שתפקיד בית המשפט העליון לשמור  בישראל על מה שהוא הגדיר בלי לפרט "ערכים אוניבסרליים" - בכך נטל לעצמו אהרון ברק, על דעת עצמו, בשרירות ליבו ותןך רמיסת עיקרון הפרדת הרשויות, סמכויות גם לקבוע מה הם מקורות השפיטה  בישראל "ערכים אוניברסליים" - מזכיר מדינת ישראל מגדירה את עצמה ממגילת העצמאות "יהודית דמוקרטית" - וגם, מבלי שאנחנו יודעים, לקבוע לעצמו מה הם הערכים האוניבסרליים. אני אישית מכיר רק ערך אחד שהוא אוניברסלי באמת, כלומר מקובל על רוב האנושות, "זכות ההגנה העצמית". אפילו ערך החיים, הזכות לחיות אינו, לצערי, נחלת רוב האנושות.  

ברי הפלוגתא שלי טענו כנגדי ש א. אין בישראל חוקה מבחינת פירצה קוראת לשופט - ב. שבכל הדמוקרטיות יש עליונות משפטית על החקיקה של הפרלמנט וסמכות מישפטית לבטל חוקים - אלו הטענות העינייניות. שאר הטענות היו בגדר גידופים והשתלחויות, הם עסקו באופי חברי הכנסת (חזן הכוכב), מיגרעת שקיימת בכל פרלמנט בעולם שמייצג באמת את העם, בשאיפת הכוח הבלתי מרוסנת של הממשה וכו'...

אתחיל בסוגיית החוקה - ראשית דמוקרטיות מפוארות מבית היצור של הדמוקרטיה הבריטית חסרות חוקה והנוהג המשפטי המצטבר הוא החוקה המעשית . שנית יש בישראל אסופה של חוקי יסוד שבמצטבר יוצרים מסכת תחוקיתית מושלמת למדי וודאי בנושאים המרכזיים והטענה נובעת מבורות. יש בישראל קודם כל את "חוק יסוד הכנסת" - הרשות המחוקקת - הוא מגדיר את סמכות הכנסת בבירור ובית המשפט העליון לא יכול לפגוע או לשנות את הסמכות הזאת או ליטול לעצמו סמכות שלא ניחקקה. יש "חוק יסוד הממשלה" מ 03/2001 שמגדיר כיצד ממונה הרשות המבצעת,  הממשלה, ומה סמכותה  גם את זה בית המשפט העליון לא יכול לבטל . יש "חוק יסודות השפיטה" שמגדיר את סמכות הרשות השופטת בישראל שביטול חוקים אינו אחד מסמכויותיה. יש "חוק יסוד מבקר המדינה" וכמובן חוק "כבוד האדם וחירותו" - לא התעכבתי על עוד כ 10 חוקי יסוד כמו נשיא, צבא, מקרקעין וכו'.  הטענה שיש פירצה חוקתית משפטית פשוט לא נכונה עובדתית מה גם שגם העדר חוקה לא מכשיר אנשים ממונים ולא ניבחרים, מוכשרים ככל שיהיו, למחוקקים שממנים את עצמם ומייצגים את תפיסת עולם.

בית המשפט העליון יכול כמובן, זה בסדר גמור, להחליט שבמיקרה מסויים. חוק יסוד "כבוד האדם" גובר על חוק אחר אבל לא לפסול את החוק האחר במכללו כלא חוקי בכל הבטיו - מעשה שבית המשפט העליון עושה כמעשה שיגרה עד שהפך לנוהל תקף .

אכן כל הדמוקרטיות מאפשראות לרשות השופטת לבטל חוקים אבל התהליך מוגדר במפורש בחקיקה החל מאיזה בית דין רשאי לבטל חוקים - למשל בעליון או מיוחד לחוקה, איזה הרכב צריך כשדנים בביטול חוק של הפרלמנט, מה הן העילות והטיעונים המותרים ובחלק מהמקומות גם איזה רוב נידרש לביטול חוק של הפרלמנט כדי שלא יבוטל חוק ברוב של שופט אחד אקראי שבאצבעו מפיל חוק םרלמנטרי - כדי שתיווצר מובהקות מישפטית לפסילת חוק של הפרלמנט.

הערה אחרונה - תלותו של בית משפט או של כל גוף או אדם אינה במי שממנה אותו, כמקובל לחשוב, אלא במי שיכול לפטר אותו. הממשלה ממנה מבקר מדינה ויעמ"ש, בדרך כלל היא מחפשת דמות נוחה ועד היום היא מקבלת, כמעט תמיד, דמות נשכנית.  

אז כדי שנהיה דמוקרטיה מתוקנת כן ! חד משמעית לבית המשפט העליון לא יכולה להיות קביעה מכרעת על המשכיותו ומי יהיה הדור השיפוטי הבא. שנית יחד עם שינוי סדרי בחירת השופטים הייתי מעניק בחוק יסוד לבית המשפט זכות לבטל חוקים של הפרלמנט כמו שמניתי לעיל - ההרכב, העילות והרוב הנידרש (אישית הייתי ממליץ על הרכב של 13 שופטים שברוב של 8/5 יכולים לבטל חוק של הפרלמנט ).