זה מעל לחצי שנה עוסקת התקשורת הישראלית, כהרגלה, בהפחדת הציבור בארץ ב"נקמתו" של הנשיא אובאמה בראש ממשלתנו באותם 70 ימים שבין בחירת נשיא חדש עד להשבעתו - אז, כשהנשיא משוחרר מכבלים של דעת קהל ותלות בקונגרס, כך המפחידים, הוא ישחרר את ניקמתו ולא יטיל ווטן על, נניח, היוזמה הצרפתית לפתרון "הסכסוך", לא צריך להגיד איזה סכסוך כי "הסכסוך" יש רק אחד בעולמנו. במסורת הפוליטית האמריקאית הנשיא היוצא לא שם מקלות לנשיא חדש טרם השבעתו והנשיא אובאמה ידוע כ"דג קר רוח" שאינו פועל לפי נקמות אישיות אבל הייתה התכנות שולית מאד לתסריט לו הילארי קלינטו הייתה ניבחרת . אני אומר היתכנות שולית כי היא נתמכה על ידי בעלי הון יהודיים שרובם, לא כולם, נתנו להבין שצעד כזה לא מקובל עליהם לחלוטין ובכלל הילארי קלינטון נימצאת במקום אחר מברק אובאמה באשר לסכסוך, חשיבותו, הפיתרונות האפשריים והעמדה הבלתי מתפשרת, לא של ביבי אלא דווקא של הפלשתינים.
כעת כשדונאלד טראמפ נבחר שני ההישגים המרכזיים של ממשל אובאמה - בתחום הפנים ביטוח הבריאות הלאומי שניקרא "אובאמה-קאר" ובתחום החוץ הסכם הגרעין עם איראן - נפתחים מחדש וכל מורשתו בסכנה. לכן סביר מאד שממשל אואמה ינסה להתרחק מהתנגחות ראש בראש עם ממשל טראמפ הניכנס ולהציף סוגיה מעוררת מחלוקת עם טראמפ שאינה חשובה לתהליכים ולהתדינות המרכזית בינהם לגבי העברת הממשל וההמשכיות. עוד הפחדה מתמשכת של התקשורת הישראלית על סוג של "צונאמי מדיני" שנשארה בלון ריק.
לגבי הסכם הגרעין עם איראן - לא ניראה שניתן לבטלו כי הוא מעוגן גם בהחלטות בינ"ל אבל אין ספק שאם עד כה המישטר באיראן נהג להציק ולהשפיל את ממשל אובאמה, לזנב באוניות הצי במיפרץ ובמיצרי באב-אל מנדאב, לחטוף מלחים ולאסור תיירים אזרחי ארה"ב ממוצא איראני, מתוך ביטחון שאובאמה יבליג כדי "לשמור" על ההסכם - כעת איראן תחשוש מאד להתגרות בארה"ב שלא לספק לטראמפ תירוץ בינ"ל נוח לפרוש מההסכם. עוד סביר שרמת הפיקוח על מילוי ההסכם תהיה דקדקנית ויורדת לפרטים ברמה שלא ידענו קודם.
לגבי "אובאמה-קאר" - כרגע נהנים מהתוכנית כ 30 מיליון אמריקאים שידם לא משגת לרכוש ביטוח בריאות סביר - מצד שני היא עולה הרבה יותר לעוד כ 200 מיליון אחרים שכן רוכשים, בכספם המלא, ביטוח בריאות. ההערכה הלא מבוססת שלי היא שהתוכנית תעבור שינויים שירוקנו את חלקה מתוכן מהותי אבל השם והמסגרת ישארו.
לגבי הפלשתינים תם זמנם - זה 71 שנים ניזון הסכסוך ממשוואה כלכלית מדינית שהמערב תלוי לשיגשוגו בנפט ערבי והערבים להגנה בינ"ל מאיומים פנימיים וחיצוניים והתפתחות טכנולוגית במערב. בלי לחזות התפתחויות ולהיות עתידן פרדיגמה היסטורית כזאת לא יכולה להתקיים לעד. דרכה של ההיסטוריה שבסוך שינויים טכנולוגיים, חברתיים, כלכליים ומדיניים מייצרים איזונים חדשים ומבטלים פרדיגמות ישנות. ה"אביב הערבי" ומהפכת האנרגיה העבירו את הפרדיגמה ההיסטורית הזו מהעולם . המשוואה האריכה, יחסית, ימים והזינה את העולם 70 שנה - מאז פגישת רוזוולט-סעוד ב 02/1945 לאחר וועידת ילטה שעיצבה את העולם שלאחר מלחה"ע השניה, אבל היא כבר לא רלבנטית. קשה לראות את העולם העתידי של העשורים הקרובים ממצב מדש את "הסכסוך" במרכז ההוויה הפוליטית העולמית. בהקשר הזה טראמפ הוא מורה הכיוון העדכני ביותר . הם פיספסו את ההזדמנות האחרונה בהחלט כשסירבו ל"תוכנית קרי" ב 04/2014. היות והערבים ישארו יחד איתנו לחיות הגיע הזמן לכיוונים חדשים - אוטונומיה, פדרציה עם ירדן, חסות משותפת וריבונות לא מדינתית (רצועת עזה כדוגמא). יש לי דעה אבל זה בהזדמנוך אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה