כעת עובר המזה"ת אסון מדמם נוראי שאני מכנה אותו "ההגדרה מחדש של העולם הערבי". לצערי ולאסון האזור פועלות המעצמות להחזיר את המסגרת המדינית המלאכותי לקדמותה במקום לאפשר הגדרות מדיניות חדשות מבחינת גבולות וצורת ממשל קונפדרטיבי. עוד מאפשר העולם טיהור אתני ענק של הסונים מ"הסהר הפורה", כ 10 מיליון כבר ברחו מסוריה ועיראק, מה שמשנה עד היסוד את המאזן הסוני-שיעי במרחב ויוצר וואקום דמוגרפי שיתמלא בדם ואש- הכיוון הכללי מבטיח שנים של אלימות, חוסר סובלנות ויכולת להכיל את הזולת כולל אותנו כאן בארץ.
מבחינה אסטרטגית בראיה ישראלית האפשרות שיווצר רצף בשליטה שיעית מאיראן דרך עיראק, סוריה ולבנון צריכה להדאיג אותנו מאד - מצד שני "הקשת" הזו תהיה לא יציבה ובחשש תמידי מהמרחב הסוני שסביבה והיא תגביר את ממשק האיטרסים המשותף בין ישראל, תורכיה וסעודיה - לאן זה יגיע אין לדעת .
כרגע אין לנו מושג לאן המלחמה האזורית תוליך אותנו, האם תתחדש המלחמה הקרה, כמה זמן תמשך המלחמה הדתית הסונית-שיעית ובאיזה אופן, מה יקרה עם תורכיה והאם הכורדים יזכו לביטוי לאומי במדינה משלהם על לפחות חלק ממולדתם-
אנחנו כן יכולים לקבוע שהמזה"ת יהפך לשממה כלכלית, שיחד עם דעיכת נשק הנפט יאבד המזה"ת מהשפעתו הפוליטית והעולמית, שאוכלוסייתו בורחת ממנו ובעיקר המוחות. ההתחדשות הכלכלית של האזור תדרוש שינויי תפיסה ושינויי עומק בחברה הערבית שאיננו יודעים אם יקרו או לא אבל אם כן יש לישראל יכולת לסיע והחברה הערבית תזדקק לפתיחות רבה כולל כלפינו.
"הסכסוך" שלנו ידחק בטווח הניראה לעין (לפחות עשור) לקרן זווית.
מוקד הפוליטיקה העולמית מאז התפרקות בריה"מ היה הדיאלוג בין ארה"ב לאיחוד האירופי והתלות של שניהם בנפט הערבי. נקודת הכובד עוברה לדיאלוג בין ארה"ב לדרום מזרח אסיה כשהנפט הערבי מאבד מהשפעתו הכלכלית והמדינית וכך גם אירופה.
מכאן למסקנות
א. הסכסוך כרגע בלתי פתיר נוכח השלילה המוחלטת של כל ריבונות יהודית בכל מתקונת שהיא, בכל שטח שהוא מצד הפלשתינים והתמוטטות העולם הערבי. לכן בעתיד הניראה לעין במזה"ת נחיה על חרבנו בסביבה עויינת, בלתי יציבה ואלימה בצורה קיצונית !
ב. בכל מיקרה ובכל מצב ישראל צריכה להיות מסוגלת להגן על קיומה האסטרטגי בכוחות עצמה מפני כל צירוף אפשרי של איומים ובנושא הזה, באזורנו, לא יכולים להיות פשרות. המרכיב הטריטוריאלי החשוב ביותר בתפיסת הביטחון צריך להיות חזרה ל"תוכנית אלון" המקורית בהתאמות שהזמן גרמן - שליטה מלאה והדוקה בביקעת הירדן ורמת הגולן על קו פרשת המים שמשמעותה התישבות צפופה ומשגשגת. לצערי הביקעה הוזנחה מאד בשנים האחרונות.
ג באין פתרון לישראל לא נותר אלא, כברירת מחדל, לנהל את הסכסוך כך שהחיכוך האלים יפחת למינימום, לא יתבטל לחלוטין, הדלתות לפשרה עתידית בעוד ,נניח, שני עשורים, לא יטרקו למרות שאיננו יודעים את טיבה. זה כולל שירטוט מבוקר של גבולות ההתישבות ביו"ש (למשל חיזוק מעלה-אדומים ואפרת אך ריסון ההתישבות מחץ לגושים). לגבי ירושלים דחוף להגדיר את גבולותיה מחדש ולהעביר את שכונות הקצה הערביות בואכה קלנדיה לשליטת הרשות - זה יעסיק אותנו, את הקהיליה הבין לאומית ואת הרשות הפלשתינית להרבה שנים קדימה ויחזק את "יהדותה" של ירושלים.
ד. יש להשתדל לאפשר לפלשתינים פיתוח כלכלי - צעדי ראשונים בתחום נעשים בעזה. יחד אם זאת האחריות לפיתוח הכלכלי של הפלשתינים היא קודם כל עליהם. הנוסחה שמקדם ליברמן, שר הביטחון, שקט תמורת פיתוח, כתחליף זמני לשלום תמורת שטחים מתאימה למצב ניהול הסכסוך. מצד שני בריחת ה"מוחות" מהרשות הפלשתינית, כמו מכלל המזה"ת, התחזקות האסלאם והמבנה החברתי משאירים רק מקום מוגבל לאופטימיות. פרדוקסלית הסגר על עזה "כלא" בתוכה גם את היצירתיות ואת המוחות וסיכויי רצועת עזה לפנות לפיתוח כלכלי גדולים מאלו של הגדה המערבית .
לסיכום ההיסטוריה העכשווית של המזה"ת לימדה אותנו לקח מרכזי אחד חשוב. כמעט בכל המיקרים הניסיון לפתור בעיות תשתית היסטוריות הולידו אסונות חמורים ונוראיים פי כמה - צריך ללמוד לחיות ולנהל מצבים מסובכים גם בלי לפתור אותם ומבלי שמתווה הפתרון נראה באופק.
המוחות הכלואים בעזה עסוקים ביצירתיות בפגיעה בישראלים. לתת להם נמל ותעשיה כדי שיהיה להם משהו לשמור ולא להפסיד, זה נסיון שפרס ניסה וכשל. עדיף לעודד את המוחות היצירתים לעזוב, הם יביאו את המשפחות שלהם. אין פתרון והמצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו.
השבמחקאולי אם יבנו מחוץ לגושים תהיה בעתיד אפשרות לעשות החלפות אוכלוסין. את הירושלמים, המוסלמים, צריך לעודד לעזוב עכשיו, כשהעולם עסוק בדברים אחרים
למרבה הצער הממשלה מחמיצה הזדמנות היסטורית להרחיב את הטריטוריה של אונר"א לאירופה. לשם כך היה על הממשלה לאפשר תנועה חופשית מהרצועה גם במחיר הורדת המצור הימי. באזור יו"ש צריך למרר את חיי הערבים באמצעות החזרת המחסומים והפסקת ההעברות הכספיות לרשות. את רעיון גושי ההתישבות צריך לממש במהופך, כלומר גושי התישבות ערביים (7) בשטחי A וB. יש להרחיב את הבנייה מחוץ לגושים היהודיים כדי להרחיב את השליטה בגב ההר ובבקעה וצריך להתרחק מרעיון העיוועים של הפיכת ירושליים לעיירת ספר הגובלת במדינת אויב כמו שהיתה עד 67. אור ליהודים = חושך לגויים.
השבמחקחייל זקן, היו בעבר נסיונות "סיוע להגירה" לפלסטינים והמנהיגים שלהם והירדנים חסמו את זה. זה צריך להעשות בגלוי בשיתוף פעולה. יישוב חצי האי סיני בסיוע האירופאים. חלום לא מציאותי.
השבמחקשלום לכולם
השבמחקהיום כל מי שיכול בורח מהמזה"ת, אפילו מערב הסעודית והמיפרציות. ממאפגניסטן ועד מרוקו מדינת ישראל היא היחידה !! שיש לה מאזן הגירה חיובי - יותר מהגרים אליה מאשר ממנה. להגירה צורות רבות, למשל במפרציות הם מעבירים חשבונות בנק, רוכשים נכסים, מארגנים לעצמם אשרות וזוכויות, לכל מיקרה שיהיה, אבל עדיין נשארים לכור, רובם, במפרציות. זה תקף גם לגדה המערבית, על פי גיא בכור מדובר במאזן הגירה החוצה של 17,000 בשנה. הבעיה ברצועת עזה שהיא חסומה על ידי המצרים למרות שבסירות האחרונות שטבעו (הוטבעו בכוונה) בחופי לוב היו גם פלשתינים מעזה . במיקרה של עזה צריך פשוט לאפשר. למרות שכרגע אני לא יודע איך (יתרון אפשרי לנמל שיש פיקוח על מי ניכנס ולא על מי יוצא ) .