המימד העתידי של המזה"ת

המזה"ת עובר תהליך תקדימי שלדעתי טרם היה כמותו בהיסטוריה - על חלקו כתבתי כאן ב"הברירות של המזה"ת" ב 23/07/2016. בפרק הזה אעסוק בשלש תופעות שהן אחת שישפיעו על המזה"ת דורות רבים קדימה: א. עליית כוחו של "הארגון" כמוקד כוח תחליפי ל"מדינה" : ב. דעיכה קשה ביכולת של מעצמות העולם, אדירות ככל שיהיו, להכריע ולעצב את המציאות בשטח לרוחן וג. - בריחת והגירת ה"הון האנושי" מהאזור.אפשר כבר להמר שחלק גדול מהמזה"ת יהיה "שממה כלכלית", חסרת "הון אנושי"  בסיסי לפחות עוד שלש עשורים  כפי שרוסיה לא התאוששה, בעצם, עד היום, מהחורבן שגזרו עליה היטלר מבחוץ וסטאלין מבפנים לפני מעל לשבעה עשורים.

את תופעת הארגון שמנהל מדינה חווינו בצורה מובהקת עם השתלטות ה"חיזבאללה" על לבנון והחמאס על עזה. היום לבנון כ"מדינה" היא שלד כמעט חסר משמעות כשהכוח הצבאי והפוליטי מרוכז בידי החיזבאללה, בעצם בידי חסן נאצראללה, למעשה בידי איראן. החיזבאללה אינו חבר באו"מ, אין לו נציגות ישירה במוסדות בינ"ל ואין לו אחריות משפטית  בינ"ל אלא דרך ממשלת לבנון חדלת האונים והצייתנית לארגון. לבנון כמדינה יכולה, כביכול, לרחוץ חלקית בניקיון כפיה בפני הקהיליה הבין לאומית, התופעה התרחבה כשהחמאס השתלט על הרצועה ב קיץ 2007. הרשות הפלשתינית הכאילו מדינה, חברה ומשקיפה בהרבה ארגונים בינ"ל, מנהלת אתנו זה שנים מו"מ, כביכול כנציגת הפלשתינים, כשבפועל היא מייצגת את מחציתם בלבד ושום סיכום עם הרשות הפלשתינית לא מחייב את החמאס בעזה. שלשה מיבצעים צבאיים, מלחמות זוטא, נוהלו ברצועת עזה לא נגד הרשות אלא נגד אירגון - החמאס. יש המתייחסים אליו כארגון טרור, כארגון חברתי פוליטי עם זרוע טרור אך בכל מיקרה החמאס אינו נושא באחריות בינ"ל כמו הרשות הפלשתינית ולכן הוא יכול להרשות לעצמו דברים, בעיקר ביחס לזכויות אדם, שמדינה ריבונית שמשתדלת לפעול במסגרת כללים בינ"ל לא יכולה. למשל הרשות הפלשתינית לא נידרשה לאחריות על ירי הרקטות מעזה, בכוונת מכוון על אזרחים כשהיא מנהלת איתץנו מו"מ בשם כל הפלשתינים.

מלחמות המזה"ת מאז 'האביב הערבי' בינואר 2011 הפכו את חלק ממדינות המזה"ת לכלי ריק והציפו על פני השטח כוחות עוצמתיים חדשים "אירגונים". בלוב, בצד הממשלה הרישמית שולטת מליצית "השחר החדש" מגובה על ידי המיפרציות, על חלק מהחוף כולל מסופי הנפט, דאע"ש שולט באזור סירט במערב ויש עוד כמה כוחות כאלה. מכל הכוחות צבא הממשלה הוא עוד מיליציה שיבטית פרועה וחסרת אחריות בינ"ל. בתימן מנהלים ה"חוט'ים" את תימן הצפונית השיעית, משל הייתה מדינה, מין חיזבאללה מקומי. בעיראק זו קואליציית "ההתקהלות העממית" - 'חאשד אל-שעבי' השיעית שעומסת על כתפיה את עיקר המלחמה בארגון אחר "המדינה האסלאמית". כוחות צבאיים כורדים ה"פשמרגה" בעיראק, הYPG בסוריה עומסים על עצמם את המלחמה בדאע"ש  ובסוריה מצטרף הארגון רב הכוח , מה שהיה סניף אל-קאעידה 'ג'בהת אל-נוסרה' והיום, יחד אם ארגונים אחרים, הם ניקראים "פתח אל שאם" (ניצחון הסהר בפורה).בארבעת המדינות: תימן, עיראק, סוריה ולבנון הצבא הלאומי הוא עוד מליציה, לא החזקה ביותר, לא המחומשת, לא המאומנת ולא הממושמעת בשטח.  אין לי מספרים ונתונים אבל היום ברור שעיקר הלחימה במזה"ת שמחריבה אותו עד היסוד מתנהלת בין ארגונים ולא מדינות או בין ארגונים ו"כוחות ממשלתיים" שנאמנותם לא ברורה - למשל הצבא הסורי היום לא מייצג יותר את סוריה אלא את שאיפות ההישרדות של העדה העלאווית - למי הוא נאמן ? לסוריה, לעדה העלאווית או רק למשטר אסאד ?  נשאלת השאלה מה המשמעות שארגונים לוקחים על עצמם לנהל שטח, לשלוט באוכלוסיה ולהלחם מלחמת חורמה בזולתם על המוסדות הבינ"ל, על היציבות האזורית ועל השיקום ואולי השגשוג הכלכלי .  התופעה אינה מוגבלת למזה"ת, תופעה דומה יש בסומאליה ואפגניסטן אבל היא מתרכזת במזה"ת - השערה שלי כי ההשלד המדיני של האזור לא עוצב בידי תושביו.

המשמעויות הםן, לכן א. -תוקפם של הסכמים בין מדינות ותוקפם של אמנות בינ"ל  מאבדים הרבה מערכם, גבולות נימחקים כלאחר יד, ריבונויות מתחלפות השקם והערב ואמנות בינ"ל נירמסות כלא היו - אין זכר לכיבוד בסיסי של זכויות אדם, לשמירה על נכסי מורשת אנושית, לתקשורת חופשית, למעמד הסגל הדיפלומטי, השמדת עמים או אפילו נושאים זניחים כמו "חופש אקדמאי"  
ב. משקלם של מוסדות והתכנסויות בין לאומיות שואף לאפס המוחלט - החלטות של מועצת הביטחון שפעם היוו מרכיב משמעותי בהתנהגות של כל מדינה, שליחים מיוחדים או וועידות "שלום", ה"ליגה הערבית" שכבר אין לה כל משמעות כמעט ולא משפיעות על הגורמים הניצים בשטח - המצב הבינ"ל בכלל ובמזה"ת בפרט הוא אנארכי, בלתי נישלט כשהמוסדות הבינ"ל הקיימים מאבדים מהרלבנטיות שלהם ומוסדות חדשים אין. (משהו יכול לתאטר לעצמו מוסד בין לאומי שבו חברים דאע"ש, קרטל הסמים 'סינלואה' שבסיסו במכסיקו, גוגל, 'מרטין לוקהיד' ו'גרין פיס').
ג. שמדינות חזקות ויציבות עומדות בפני התפרקות ושינוי ערכים יסודי שהמאפיין העיקרי שלו הוא התרחקות מ"דמוקרטיה". כבר היום אנחנו עדים למדינות מרובות אוכלוסין כמו תורכיה, אינדונזסיה והפיליפינים מתרחקות במהירות מהמודל הדמוקרטי ובצדן מעצמות על כמו סין, רוסיה וברזיל..

המסקנה העיקרית לגבינו בישראל שהסכם עם ישות מדינתית דוגמת הרשות הפלשתינית, שחלקה הטריטוריאלי נישלט כבר היום בידי "ארגון", מגובה ב"ערביות בינ"ל" ובהחלטות "מועצת הביטחון" ו"הליגה הערבית" ניראה מנותק מהמציאות הבינ"ל המתפתחת היום שלפחות במזה"ת ה'מדינה' מפנה מקום הולך וגדל ל"ארגון" ששולט בה במקום שהיא תשלוט בו. ניסיון חמש השנים האחרונות שאנחנו מצליחים להגיע להבנות טקטיות עם החיזבאללה בלבנון, החמאס בעזה ואם שלוחת אלקאעידה ברמת הגולן שהן יציבות, לתועלת שני הצדדים, יותר מיחסינו עם הרשות הפלשתינית. העתיד מעורפל מאד אבל הכיוון ברור - המדינות במזה"ת כולן, אם כי בדרגות שונות,, ניחלשות והארגונים מתעצמים ולוקחים פיקוד !!